אני מייק ואני סקסהוליסט, מפוכח מיום 07.08.2005. אס איי נתנה לי הזדמנות שניה שלי בחיים והייתה מרכזית בהחלמתי, ברם גם דברים אחרים עזרו.

מאז גיל ארבע, תמיד הרגשתי שונה, פחות מ…; הייתי בחוץ והסתכלתי פנימה. פחדתי מאנשים והסתרתי את העצמי האמיתי מהם. במקום זאת, הפעלתי משחק לגרום להם לאהוב אותי. בגיל שבע נהייתי מוטרד עם ילדות יפות בכיתה שלי – מציצנות, חלומות ופנטזיות עליהן. אז עדיין לא היה מרכיב מיני, אבל דיבוק היה חזק; עתה הייתי מכור לתאווה ”רומנטי”. במשך הזמן נהייתי לילד מופרע.

גיליתי את האוננות בגיל 11 מהר מאוד היא הפכה למנגנון התמודדות הסודי שלי, המורגל לטפל בכל הרגשות הלא נעימים. זו הייתה בריחה מתלהבת אשר ניסיתי אותה על מנת להשיג פסגות מרוחקות וגבוהות יותר. במהרה נהייתי מכור גם לפורנו. זה הפריע ליכולת שלי ליצור כל סוג של קשר עם נערות ואחר כך עם נשים. זה פגע ביכולת שלי להתחבר עם אחרים ונהייתי בודד. הזנחתי את כל העניין שהיה לי בקריירה מבטיחה. נהייתי קונכיה ריקה, התאווה בפנים תמיד בגדילה, מזינה את נשמתי, את רגשותי, משאירה אותי ריק, בכאב גדל. במשך עשר שנים ניסיתי להפסיק בדרכים שונות, אבל זה לא היה אפשרי. זה כלל ניסיון בארבע חברותות של שנים עשר הצעדים, כולל אס איי.

בגיל 32 הייתי מיואש. השפל שלי היה רואה מצב הרוחני האמית שלי ובראותי שאין לי דרך מילוט, רק ירידה אין סופית (כך האמנתי) לעומקים יותר גדולים של כאב והשחתה. הבנתי שעלי להתיחס ברצינות ל”אחת מחברותות האס”. זה באמת היה האמצעי האחרון שלי.

ניסיתי טיפול (שוב פעם) ובפעם ראשונה הייתי כנה באופן מלא עם המטפלת. היא לא התיימרה להבין התמכרות למין, אך המיומנות שלה התבטאה בתמיכתה בחיפוש שלי אחרי פתרונות משלי. דרך איזה שהוא נס הגעתי להבנה שאוננות הייתה האויב שלי ולא ידיד. המטפלת תמכה בי בהליכה לחברותא-האס היכן אתה יכול ”להפסיק את הכל” – אס איי.

הייתי בתוך שנים עשר הצעדים, ונס הבא במסע שלי היה ללמוד שתאווה הייתה מפלצת בלתי נראית ההורגת אותי. בסופו של דבר ידעתי את הבעיה שלי, והויתור על הכל היה תחילתו של הפתרון. התקשיתי למצוא ספונסר וחברותא טובה באס איי. כנסים הוכחו הכרחיים. כמה פעמים התלבטתי בנכונותי להמשיך באס איי. בכל מקרה, המטפלת הזו עזרה לי להשאר בדרך בתשעה חודשים הראשונים. אחרי זה, היה לי ספונסר יציב ותמיכה אחרת של אס איי ויכול הייתי לעמוד על שתי רגלים באס איי. נראה שבלעדי המטפלת הזו לא הייתי בהחלמה.

עשיתי צעדים כמה פעמים; השתתפתי באס איי בהתלהבות; היו לי כמה תפקידי שירות, התחלתי קבוצה מקומית, ספינסרתי אחרים, ובאופן כללי, גדלתי באס איי. שנים עשר הצעדים סיפקו לי אורך חיים חופשי מכפיה לתאוות. לאורך כעשר שנים אס איי היה העיסוק העיקרי שלי חוץ מעבודה ונישואים. בכל זאת, הגעתי לנקודה היכן הייתי זקוק למשהו נוסף בחיי. אין לי ילדים. תמיד נהניתי מהליכה ובסוף הצטרפתי למועדון להליכה למרחק. אני לא רוכש חברים בקלות, אבל למדתי מספיק באס איי כדי להשאר במסלול עם המועדון הזה ובהדרגה יצאתי מעצמי.

התחביב הזה עזר לי הרבה. גיליתי שיש לי כישרון להליכות ארוכות מאוד. בהיותי דבוק, ניסיתי להפוך לאחד מהטובים ביותר. למרות הכל, אף על פי שהייתה לי היכולת, גיליתי שהזמן, ויתור ומיקוד הדרושים להיות הטוב ביותר היו לוקחים יותר מדי זמן מההחלמה והנישואים שלי. אני סקסהוליסט אשר הגיע לתחתית ואני מוכרח לשמור את ההחלמה במקום הראשון, נישואים במקום השני ושאר הדברים אחריהם. אני אסיר תודה להפנמה הזו ולנכונות בחסדי כח עליון שלי, לשים את ההחלמה במקום הראשון.

ההליכה שלי כן דורשת יום ארוך בכל שבוע, אבל זה מאוזן עם תחומים אחרים בחיי. אני אוהב או ללכת לבד באזורים שוממים או ללכת עם הקבוצה. אני עוסק גם בטיולים באורך של כמה ימים ומחנות בר. כאשר אני לבדי אני מבקש מכח עליון שלי ללכת איתי, ואני מוצא אותו משתקף אלי בחזרה ביופי של הנוף והטבע. הליכה ארוכה נותנת לי בהירות חשיבה ואיזון רגשי, ולעיתים קרובות אני מגיע הביתה וכותב תובנות להחלמה שלי.

הייתי רגיל להרגיש אשם להקדיש כל כך הרבה זמן לעצמי כל שבוע, אבל אני כן מחזיר על ידי הובלת הליכות. כמעט סיימתי הליכה של 1100 מייל עם אשתי, חוויה משותפת נהדרת. בהכרח הליכה שלי היא ביטוי של הצעד האחד עשר שלי, סוג של מדיטציה עם הכח העליון שלי, ומאפשרת לי להביא איכות טובה יותר לתחומים אחרים של חיי. אני מחשיב את זה כמתנה מאלוהים להנות כל עוד אני יכול.