ג’ים אגן שיחק תפקיד גדול בימים הראשונים שלי באס איי. אהבתי את השיתופים שלו, שתמיד היו פיתול עניו, אוהב. אני אסיר תודה אשר למדתי משיתופיו להיות אוהב ועניו בעצמי. תמיד עם החיוך בפנים, הוא תמיד עזר לי להרגיש בנוח בכנסים בינלאומיים של אס איי.
ספונסר שלי זקף לזכותו של ג’ים (שהיה ספונסר שלו, היינו סבא ספונסר שלי) מה שנהייה לאחת הפעולות המועילות ביותר שלי באס איי: כאשר אתה מוותר על תאווה, אל תתפלל את הוויתור שלך ותו לא, חשוף אותו לאור עם עוד חבר אס איי.
פעם בשיחה עם הרי ב’, הוא וג’ים שאלו באופן ספונטני אחד את השני כמה שאלות גישוש אודות החלמה שלהם. שאלות הללו הפכו מאוחר יותר לנוהג של ההתחדשות היומים, כלי האהוב של רבים בחברותא.
שמחתי לראות שלג’ים יש זכות בספר של איי איי, רוח הספינסור, זכרון לקשר בין ביל ווילסון ואב אד דאולינג. ג’ים היה ארכיבאי של כתבי אב אד, אשר חלקם שימשו בפנינה המנחמת הקטנה זו של היסטוריה של שנים עשר הצעדים.
ג’ים היה עושה שלום אמיתי ועזר לכולנו לשאוף לאחדות באס איי. הוא נפטר בשנת 2008 אחרי יותר מעשרים שנות פיכחון. הוא עדיין חסר מאד.
כאן ההתחדשות המקורית (עם דילוג אחד, היכן משפט קצר מדת מסוימת צוטט):
רצון לפיכחון: התחדשות יומית עם שותף לפיכחון
- האם אתה מוכן להודות שאתה חסר אונים מול התאווה?
- האם אתה חפץ פיכחון לעשרים וארבע שעות הבאות? (חופש מאובססיה ופעולות התאווה [חופש מפחד, טינה, בושה, רחמים עצמיים וכו’])
- האם אתה מוכן לעשות את הדרוש כדי לשמור רצון זה לעשרים וארבע שעות הבאות?
- האם אתה מבין שבסוף של עשרים וארבע שעות הללו אתה חופשי לבחור בפיכחון ליום נוסף או ללכת בדרך אחרת?
- רק להיום, האם אתה מוכן, ביחד אתי, למסור את רצונך וחייך להשגחת האחד אשר שמר אותך מפוכח אתמול והגן עליך ממלוא השלכות של תאוותך בעבר?
מיץ' איי, וויסקונסטין, ארה''ב
