הגעתי ל-SA בשנת 1999 בנסיבות לא פשוטות בעקבות תקופה ארוכה של התנהגות כפייתית לקויה שכללה מעט אנשים אך השאירה הרס בתוך התא המשפחתי שלי. את היקף ההרס גיליתי שנים רבות מאוחר יותר רק לאחר שהתמסרתי לעבודת תוכנית הצעדים בלב שלם.

באופן טבעי, ברגע שגיליתי שאני חולה ולא רק אדם חוטא ושבור, הייתי צריך להיות האדם החולה ביותר בכל תולדות התוכנית, כולל כל החברים בעבר ובהווה החיים והנפטרים.

למרות שדעתי על עצמי הייתה “בריאה” והייתי צח וטהור כמו שלג, נכחתי בחוסר רצון בפגישות של SA בקביעות כבר מההתחלה. זה היה בעיקר כדי להחזיר את חיי למסלול, להוריד את אשתי מהגב שלי ולהמשיך לטפח נטייה מאושרת ונטולת דאגות שבה עסקתי בעבר במסגרת החברה ובמסחר. נכונות כמעט ולא הייתה קיימת עבורי.

השתתפתי במפגשים אבל לעתים קרובות הסתכלו עלי כ-“חומר גלם”, למרות שמבחינת הגדרת הפיכחון של SA נשארתי מפוכח וגם מילאתי מספר תפקידי מפתח בקבוצות שבהן השתתפתי. בימים הראשונים במלבורן, אוסטרליה היו רק שלוש פגישות, ללא פגישות טלפוניות וזום טרם היה קיים. הנכונות הותנעה בעבורי כשהאמנתי שחוויתי חוויה רוחנית במהלך פגישה מוקדמת. הנושא היה טינה. לא נשאתי שום טינה, מיותר לציין, אולם שנאתי שנאת אמת את חמותי בלהט רב. ביחס לנזקים שהיא גרמה לי וגם לאשתי, אבל בעיקר לי. במפגשים השיתוף הפך לכעס, שנאה, גמול ואשמה.

שמעתי קול קטן בראש שאומר “סלח לה”.

נאבקתי במחשבותיי, כן, לא, כן, לא, ולבסוף ללא משים השלכתי בזלזול תפילה שאיכשהו, התכוונתי אליה עמוק בפנים. התפללתי “אלוהים, אני לא יכול לסלוח לה, אתה יכול בבקשה לסלוח לה בשבילי.” ואז הרגשתי משקל עצום מוסר מהכתפיים שלי והרגשתי כמעט חסר משקל, אבל טעון ומבולבל. עזבתי את הפגישה ונסעתי הביתה כדי שלעולם לא אייחס מחשבות רעות או מזיקות כלפיה. כמה חודשים לאחר מכן היא נפטרה ויכולתי לתמוך באופן מלא באשתי ובמשפחתה בתהליך האבל ובסידורי הלוויה.

מאיפה באה הנכונות הזו, אני שואל את עצמי לא פעם. ב-SA אומרים שהתעוררות רוחנית צריכה להתרחש ברובד הרגשי, הפיזי והרוחני הכולל שינוי בהתנהגות וכתוצאה מכך שינוי בחשיבה (והגישה). הגעתי למסקנה שהתהליך הרוחני של התוכנית הוא מתמשך וגם בלתי נמנע כפועל יוצא מעבודת הצעדים בשיתוף עם חברים אחרים שעושים את אותו הדבר.

אחד מההיבטים המפחידים ביותר של “סקסוהוליסטים אנונימיים” נמצא בצעדים אחד עד שלוש, שבהם אני מודה לחלוטין בחוסר שליטה וכוח. ואז, כאילו זה לא מספיק, הייתי צריך להעביר את כל השליטה שלי למישהו או משהו שאני לא ממש מכיר או אי פעם חוויתי אותו. זה היה צעד ענק עבורי, אבל לאור המחסור בחלופות אחרות. צעדתי בדרך הזו ובדרך נס התוצאה יצאה בסדר – אבל לא רק בסדר, היא יצרה אדם חדש משופר וטוב יותר ממה שאי פעם יכולתי לדמיין.

בדיעבד אני כעת רואה כיצד התוכנית אכן מציעה הבטחה כפי שכתובה בשני חלקים של הספר הגדול:

1. רק לעיתים נדירות ראינו אדם נכשל לאחר שהחליט ללכת בדרכנו בדבקות – הספר הגדול. עמוד 58
2. 12 ההבטחות – הספר הגדול. עמוד 83-84

עד עצם היום הזה מעולם לא מצאתי שחלק כלשהו בספר הגדול של AA ובספר הלבן של SA אינם נכונים, מטעים או מתנגשים עם כל חלק מהתוכנית והאמונות הרוחניות שלי.