נולדתי בניקרגואה. ההורים שלי התגרשו כשהייתי תינוק. סבא וסבתא מצד אמא גידלו אותי בכפר עד גיל 8 בערך. בסביבות גיל 6 או 7 עברתי התעללות מינית על ידי שני גברים מבוגרים שהיו שכנים שלנו.
עברתי עוד התעללויות מיניות על ידי קרובי משפחה מבוגרים ממני ועל ידי חברים בני גילי. תמיד הרגשתי
אשמה בקשר להתעללויות ומעולם לא סיפרתי עליהם לאף אחד. כשהייתי בן 11 אמא שלי היגרה לעיר ניו יורק.
היא השאירה אותי אצל דודה שלי, וזה היה לי קשה מאוד מכיוון שאני בן יחיד. בגיל 13 הייתי בדיכאון ודוד שלי לקח אותי לזונה, אבל לא יכולתי לעשות שם שום דבר – הייתי מפוחד מידי. בנוסף, בגיל 11 התחלתי לאונן. ואז, בגיל ,15 דוד שלי לקח אותי שוב לזונה. הפעם זה כן עבד. ונהייתי מכור עד גיל .21
בנוסף לזה, בגיל 13 התחלתי להשתמש עם גברים שאני לא מכיר. בגיל הזה כבר התחלתי להסתובב ברחובות בחיפוש אחר שימושים. בגיל 18 נאלצתי להגר לארה”ב כדי לברוח מהמצב החברתי-פוליטי ששרר במדינה שלי. עברתי לגור עם אמא שלי בניו יורק. התחלתי שוב להשתמש עם גברים. הייתי הולך לגינות ציבוריות. חייתי חיים כפולים מכיוון שבמקביל לשימושים שלי בתאווה גם הייתי פעיל מאוד בכנסיה – הייתי אחד מהמובילים בקבוצת התפילה שלי. אפילו חשבתי שהייתי אחוז בשדים. ביקשתי מבישוף בכנסיה הקתולית לערוך לי טקס גירוש שדים. אבל הוא סרב ויעץ לי להתפלל על זה.
תחושת הערך העצמי שלי הייתה נמוכה. הרגשתי שאני האדם היחיד בעולם עם הבעיות האלו ושאין אף אחד שדומה לי. הדימוי העצמי שלי היה בתחתית עמוקה ביותר שיכולה להיות. סבלתי מרחמים עצמיים ואשמה. האשמתי את אמא שלי בשימושים שלי. היה בי כעס, מלא כעס. בגיל 24 הייתה לי התמוטטות רגשית ונפשית. דיברתי עם כהן דת בכנסיה שלי, והוא אמר לי שהבעיה שלי הייתה משיכה תוך מגדרית. איך שהוא אמר לי את זה העולם שלי התפרק לחתיכות.
ידעתי עוד לפני שהוא אמר לי את זה שיש לי את הבעיה הזו, אבל הייתי בהכחשה. התחלתי להשתתף בקבוצות
של חברותא אחרת כדי להתמודד עם המשיכה התוך מגדרית שלי. שם, בדצמבר של 1990 אחד המשתתפים הזמין אותי למפגש אבל הוא לא אמר לי על מה מדובר. המפגש שהלכנו אליו היה ביום ראשון במנהטן והבנתי תוך כדי שהחברים שם הציגו את עצמם, שמדובר על סקסוהליסטים אנונימיים. הזדהיתי איתם באופן מידי. אבל הייתי חבר חדש והגעתי למפגשים רק לפעמים. באותו הזמן גם הגעתי לתחתית שלי, גם סבלתי מדיכאון וגם הייתי בטיפול אצל פסיכיאטר. כמה חודשים לאחר מכן התחלתי להגיע למפגשים לעיתים קרובות יותר ולבסוף השתתפתי בקבוצות על בסיס יומי.
השגתי ספונסרית – אישה, מכיוון שלא מצאתי ספונסר גבר. בהמשך היו לי שני ספונסרים גברים. בשנת ,1993 הספונסר שהיה לי אז המליץ לי לעשות את הצעד הרביעי שלי. לקח לי שישה חודשים לסיים אותו. אבל עדיין השתמשתי מכיוון שהייתי נופל סדרתי. ואז הגעתי לניקיון של שנה אבל נפלתי מכיוון שכבר לא היה לי ספונסר.
השתתפתי בחברותא אחרת, אבל לא אהבתי את הגדרת המפוכחות שם – היא לא תאמה את הערכים שלי. בשנת 1999 עברתי לגור בפלורידה כשבאותו הזמן היה לי רק חודשיים של ניקיון. לא היו מפגשים של SA בעיר שגרתי בה וגם לא בערים סמוכות. הייתי מגיע למפגש של SA שהיה במרחק של שעה נסיעה מהעיר שגרתי בה והיו בו רק שני חברים. התחלתי להגיע למפגשים של חברותא אחרת למשך כמה חודשים אך התחלתי לחוש בחוסר נוחות שם והפסקתי להגיע. נפלתי חזרה לתאווה והגעתי לתחתית נוספת בה נשארתי כחמש שנים.
בשנת 2007 דוד שלי נפטר, והמוות שלו גרם לי לבחון את חיי. הבנתי שאני צריך לחזור להחלמה והתחלתי להגיע למפגשים של חברותא אחרת. ככה יצא שהייתי בחמש חברותות שונות שהשתייכתי אליהן. גם את החברותא הזו לא אהבתי וחזרתי לחברותא שהייתי חבר בה קודם. בחברותא זו פגשתי חבר SA מהקבוצות בניו יורק שאמר לי שיש בעיר קרובה קבוצות של SA. התחלתי להגיע לשם וסוף סוף הרגשתי שהגעתי הביתה. בחברותא האחרת עבדתי את הצעדים עם ספונסר והשגתי מפוכחות לפי ההגדרה של SA כי זו ההגדרה שעבדה בשבילי.
השגתי ספונסר בSA. ואז, יום אחד הוא ביקש את כתובת הדוא”ל שלי ושלח לי את כתובת הדוא”ל של חבר SA מאמריקה הלטינית שהיה בחיפושים אחר ספונסר. כאשר הספונסי הזה סיפר לי על הפעילות של SA באמריקה הלטינית, התחברתי לחברותא של SA של האמריקאים הלטיניים. באפריל של 2020 השגתי ספונסר מקולומביה ועבדתי איתו את כל 12 הצעדים. נכון להיום יש לי תשע שנים של מפוכחות לפי הגדרת המפוכחות של SA. הודות לכח העליון השתתפתי בכנס השנתי בקולומביה בנובמבר של השנה שעברה. ההשתתפות בכנס הייתה מאוד משמעותית עבורי מכיוון שעוד הייתי בתקופת האבל על אמא שלי שנפטרה בשביעי לספטמבר ב-2023 אני מודה לכוח העליון ששמע את תפילותיה של אימי. לפי עדות של אחת האחיות מהכנסיה שלי היא התפללה עלי הרבה.
החברותא של SA נתנה לי את מה ששום חברותא אחרת לא יכלה לתת לי, ולימדה אותי שאני מכור לתאווה ושתאווה היא כמו סרטן לנשמה.
אני מודה לכוח העליון שלי על כך שהוא הביא אותי ל-SA.
חוסה, .פלורידה, ארה“ב