כשהגעתי ל-SA בסתיו של 2020, הייתי במשבר אבל הייתי מוכנה לקבל הכוונה. וזה מכיוון שהייתי כל כך מיואשת. שנים רבות של ניסיון בAA בהחלט הביא לי כמה יתרונות אמנם, וזה כולל אינספור מפגשי לימוד ספרות והכרה טובה של הספר הגדול ושל השניים עשר ושתים עשרה. אני אפילו זכרתי בעל פה כמה פסקאות, כמו בעמוד 417 על קבלה (עמוד 150 במהדורה העברית), שעד היום אני עדיין יכולה לדקלם מילה במילה. החומר אותו שיננתי בעל פה עדיין משמש אותי כסוג של ספריית עיון נפשית.
אמנם כל הידע הזה עזר לי לגמרי בכלום כדי להתפכח מינית – עד שמישהו הציע לי ללכת ל-SA, שם נכנעתי, נואשות.
מייד התחלתי לחפש ספונסרית אישה בSA- והשתתפתי במפגשים על בסיס יומי. גם התנפלתי על הספרות כמו שעשיתי ב-AA. סימנתי באמצעות טושים צבעוניים פסקאות שהשאירו רושם עלי, דבר שהפך כל ספר לחוברת עבודה אישית. כאשר הסקסוהליסטית הפנימית שלי עושה את הקטע שלה ומטרידה אותי, יש לי עכשיו עוד ספריית עיון נפשית בהישג יד. הספר הלבן שלי מסומן, מודגש ומלא הערות בכזו כבדות שזה כמעט בלתי קריא במקומות מסויימים. כל התפילות מסומנות בשוליים על ידי קיפול פינות הדף כלפי מטה. היו זמנים בהם עברתי על כל הפינות המקופלות האלו והתפללתי את כל התפילות בִּזמן השקט שלי.
התברכתי בספונסרית שלימדה אותי לקרוא פסקא ביום, לכתוב בסגנון חופשי רשמים שלי על הפיסקא ולשלוח לה את מה שכתבתי. עברנו ככה על רוב הספר הגדול, על הספר הלבן ועל השניים עשר ושתיים עשרה. אני אהיה אסירת תודה אליה לעד על שהיא הראתה לי איך לגדול בהחלמה על בסיס היסוד החזק הזה. היא לימדה אותי ש”בכל זמן שאני מוטרדת, בספרות יש פתרונות”. זה הסתדר טוב עם התפיסה שלי שהספרות של התוכנית משמשת כספריית עיון פרטית משלי. אני זוכרת בחיבה את התקופה הזו עם הספונסרית שלי.
אני עובדת מחדש את הצעדים עם ספונסרית חדשה, והיא מדריכה אותי לעבוד עם הספר של SA “צעד קדימה לפעולה”. עבור כל צעד הספר מציע ללמוד כמה פסקאות מספרים אחרים. זו שיטה איטית יותר לעבודת הצעדים, אך זה בונה בסיס בריא נוסף עבור ההחלמה שלי.
למרות שהשתחררתי מרוב המדיה החברתית והגאדג’טים הטכנולוגיים, מאמן אישי הציע לי להוריד אפליקציית צ’אט שבשימוש אצל הרבה חברי SA כאן בבריטניה – לא היה לי מושג שיש דבר כזה בכלל. לכן, מכיוון שהעולם היה בסגר כשהגעתי לSA בשנת 2020 חיבקתי בשתי ידיים את המפגשים המקוונים ויצרתי קשרים עם אנשים בכל העולם. בהתלהבות זרקתי את האני הבודדת לתוך כל החיבורים הטכנולוגיים שיכולתי למצוא. הפנמתי ש”הסקסהוליסט המנותק הוא חיבור כושל המחכה שיקרה משהו” (הספר הלבן ע’ 34). הגעתי להבנה ש”מנותק” משמעו יותר ניתוק מאלוקים מאשר מחברים. זו הייתה הבנה מאוד משמעותית עבורי.הייתי אומרת שמקור ההצלחה שלי בהחלמה נובע מההשענות הכבדה שלי על ספרות של התכנית. זה עזר לי להבין ולהתמודד עם המכורה שבתוכי, אני צומחת בתכנית האישית שלי בזכות הספרות, וזה עוזר לי לצמוח בכל המובנים של חיי כאשר אני נוהגת “על פי עקרונות אלה בכל תחומי חיינו [חיי]” (הספר הלבן ע’ 143). המקור המרכזי שלי לצריכת ידע היה המדיה הדיגיטלית עם שטף מתמיד של חבילות מידע אלקטרוני מפוקפק. לא רק שזה גזל מזמני שעות כל יום, זה הפך לעדשה דרכה צפיתי בחיי. לאחר שהחלפתי את העדשה דרכה מיקדתי את רוב זמני ומחשבותי בעדשה חדשה של ספרות מאושרת של SA, גיליתי שהרבה יותר שווה לחיות. אני מודה לספונסריות שלי על שינוי התפיסה העצום הזה כאשר אני מנסה להעביר את אהבת הספרות לספונסיות שלי.
אני סובלת מכאבים כרוניים והפרעות שינה, כך שלעיתים קרובות אני ערה למשך שעות ארוכות בלילה. אני אוהבת את השקט, ואני אוהבת לצרוך את הספרות ולתעד את המחשבות וההתרשמויות שלי ביומן לימודי במשך אותם שעות של שקט אני יכולה לשמוע את השפעת הכוח העליון קצת יותר בבירור. אני יכולה לאמץ נקודת מבט של החלמה בנוגע לכאבים שלי והפרעות השינה על ידי הנאה מלשקוע בספרות עד שאני מסוגלת להרדם. ואז אני יכולה לראות את הבעיות הרפואיות האלו כמתנה מהכוח העליון. אני יכולה לחפש דברים שיעודדו אותי להיות טובה לעצמי ולהתמלא מהניסיון כוח ותקווה של אלו שהיו לפני והנציחו את זה בכתב.
אני מאמינה בכל ליבי שכאשר אני מעיינת בספרות של החלמה וכותבת, הכוח העליון מתקשר איתי. זו הדרך שלי לעשות מדיטציה. כאשר אני עושה את זה, יש לי יום טוב. כשאני לא, אז לא (וגם לא לאנשים שבאים במגע איתי). זה באמת עד כדי כך פשוט עבורי.
כאשר אני כותבת, אני מגלה מחדש את האמונות האמיתיות שבליבי. וכאשר עלון ‘אסאיי’ מפרסם משהו, אני זוכה להעביר הלאה את הניסיון שלי כדי שזה יוכל לעזור למישהו אחר. אני רואה את עלון ‘אסאיי’ כסקסוהליסט אחד שמדבר עם השני, מפגש אמיתי “על הכתב” (מדריך השירות של SA פרק 15 עמוד 1)
הספרות של התוכנית שלנו היא הסיבה שאני חיה היום – שמחה מאושרת וחופשיה. לעולם לא אוכל להיות אסירת תודה מספיק.
קטי ס. דבון, בריטניה