חבר זה משקף על כל ההיבטים השונים של התוכנית שעזרו לו

לא לחשוף מעולם באופן מלא אודותיה בפני האישה שהוא אוהב.

גם לאחר 41 שנות מפוכחות בהחלמה, עדיין מעולם לא חשפתי בפני אשתי באופן מלא את סיפור ה-SA שלי. גם כיום אני שואל את עצמי איך זה ייתכן.

אין לי תשובה חד-משמעית. ייתכן שפחדתי מדי. ייתכן שפעלתי לפי ההכוונה שבספרות של AA ו-SA. אולי אשתי לא רצתה לדעת פרטים. אולי הספונסרית שלה באל-אנון ייעצה לה שלא לשוב ולעסוק בעבר. כך או כך, האמת הפשוטה היא שמעולם לא חלקתי בפני אשתי בפירוט על דפוסי השימוש שלי.

אנחנו נשואים כבר 64 שנים, ואת ה-41 האחרונות חיינו במפוכחות מינית. איכשהו, נישואינו לא רק ששרדו אלא אף פרחו בהחלמה – גם מבלי שחשפתי בפניה את פרטי התנהגותי בעבר. לעיתים אשתי שמעה אותי משתף בכנסים, שבהם אני מכיר שהייתה לי היסטוריה של מין עם עצמי ובהפקרות מינית, אך מבלי להיכנס לפרטים.

למען הגילוי הנאות, איני שופט אותו. זה הוא כלי שבו משתמשים מטפלים, אך הוא אינו מופיע בספרות של AA או SA ולכן אני רואה בו עניין חיצוני ואיני נוקט עמדה לגביו. מה שכן חשוב בעיניי הוא כיצד הזיכרון שלנו פועל בשלבי ההחלמה הראשונים. הספונסר שלי נהג לומר שאלוהים נותן לנו מתנה בכך שהוא מאפשר לנו לא לזכור מיד את כל מה שעשינו בשלב מוקדם מדי. לזכור יותר מדי, מוקדם מדי, עלול להציף אותנו בבושה ואף להוביל לשימוש. גם כיום, 41 שנים לאחר מכן, לעיתים עולים בי זכרונות של התנהגויות שכבר נשכחו. אם כך, כיצד ניתן לצפות ממני לתת סקירה מלאה – אפילו לעצמי – בשלבים המוקדמים של ההחלמה?

אלכוהוליסטים אנונימיים אומרים:

“יהא המצב אשר יהא, בדרך כלל עלינו לעשות משהו בנידון. אם אנו בטוחים שהאישה אינה יודעת, האם עלינו לספר לה? לא תמיד, אנו חושבים… “ (AA,עמ’ 81)

סקסהוליסטים אנונימיים אומרים:

“אזהרה: אנו מציעים למצטרפים חדשים לסקסהוליסטים אנונימיים שלא לחשוף את עברם המיני בפני בן/בת זוג או בן משפחה שאינם יודעים עליו כבר, ללא שיקול דעת מעמיק ותקופה של מפוכחות מינית, וגם אז – רק לאחר התייעצות מקדימה עם הספונסר או חברי הקבוצה… “ (AA,עמ’ 3)

כבר בראשית ההחלמה שלי אמרתי לאשתי שאני ב-SA. מעולם לא הסתרתי את ההחלמה שלי ממנה או ממשפחתי. ידעתי שיש לי מחלה, וכמו החברות שלי בAA- , גם החברות שלי ב-SA לא הייתה דבר שיש להסתיר.

האם בן/בת זוג צריכים לדעת אם ייתכן שנחשפו למחלת מין? לדעתי, כן. אך לעיתים די באמת הפשוטה. הספונסר שלי נהג לומר שמכורים או משקרים ולא דבר, או שהם סובלים מ“שלשול של הפה” ואומרים יותר מדי. האמת הפשוטה פירושה לענות רק על השאלה שנשאלת. תשובה כנה נוספת יכולה להיות: “לא נוח לי לענות על זה כרגע”.

מדוע יש בני הזוג החשים צורך עז לדעת “הכול”? אני מאמין שלעיתים זה משום שהם חשים שהמכור עדיין שיכור – או שאינו באמת פיכח, או שעדיין מונע מתאווה. כאשר אנו מפוכחים באמת, אנשים בדרך כלל חשים בכך ומרגישים בטוחים במחיצתנו.

תפקידי אינו לשכנע את אשתי שנרפאתי, אלא להזכיר לה – וגם לעצמי – שיש לי מחלה כרונית הדורשת ערנות מתמדת, רק להיום.

אני מלא הכרת תודה ל-SA, ולכך שבחרתי להישען על הכוונה של הספונסרים שלי בכל הנוגע לגילוי נאות ביחס למחלה שלי. אחריותי היא לזכור שיש לי מחלה חשוכת מרפא ושאיני יכול לסמוך על החשיבה שלי בלבד. עליי להשתמש בכלים שלי רק להיום בדיוק כפי שעשיתי לפני 41 שנים. איני יכול לנוח על זרי הדפנה. אני שומר על מפוכחות באמצעות הצעדים, החברותא ואלוהים כפי שאני מבין אותו, ומתוך זכרון שיש לי אלרגיה גופנית לתאווה.

הארווי א’,