הוא למד גבולות שאפשרו לו לשתף בבטחה ולהקשיב בתשומת לב.

יש זמן לדבר, ויש זמן להקשיב. אני הייתי חייב ללמוד מחדש איך לדבר ולהקשיב בחדרים כדי שאוכל להישאר בחברותא ולהמשיך את עבודת הצעדים. כשהגעתי לראשונה לחדרים, הייתי יהיר ואנוכי. השיתופים הלא מועילים שלי היו מלאים בסיסמאות נפוצות של SA, והייתי חוזר לעודד חשיבה חיובית. אחר כך הייתי ממתין לקבל את מחיאות הכפיים והחיוכים. כשלא קיבלתי אף תגובה, הייתי גולש לתוך הרחמים העצמיים הפחדים והדחייה.
מנגד, כשהייתי מקשיב לשיתופים של אחרים, שפטתי אותם קשות. הייתי מדרג את השיתוף שלהם על סולם של רמת החיוביות של המסר שלהם, על ההדרגתיות ההגיונית של הסיפור, או רק על העובדה שהיה מצחיק או לא. לא הייתי פתוח מחשבתית, אז למדתי מעט, ושפטתי אפילו יותר ככל שהשנים חלפו.

הסיסמה הבאה הצליחה לבסוף לייצר אצלי גבולות בריאים כדי לשתף ולהקשיב באופן בריא יותר.

כוח, ניסיון ותקווה (כנו”ת)
בהתחלה, השיתופים שלי היו מתוך הידע שלי, אך לבסוף למדתי לשתף את איך חייתי. איך אני יישמתי את הצעדים באתגרים היומיומיים של החיים. הבחנתי בכך שאחרים הזדהו עם השיתופים שלי, ושהגישה שלי התחילה להיות מעשית ומועילה.

תשתף את המסר עם הקבוצה, ואת הבעיות עם הספונסר. מצאתי ביטחון בשיתוף הבעיות האישיות שלי למעגל קטן של אנשים. במקרים בודדים שיתפתי את הבעיות שלי עם הקבוצה, והרגשתי נורא אחר כך. הייתי מפוחד מדחיה והרגשתי מרוקן כאשר לא קיבלתי שום עצות מעשיות על העניין ששיתפתי. כיום, כשיש מצב בו אני מרגיש פגיע וחלש רגשית, אני מדבר עם הספונסר אשר מכווין אותי לקבל את המציאות, ונותן לי עצות מעשיות (ניסיון, כוח ותקווה) ממקרים שהוא התמודד עם מצבים דומים. עכשיו, כשאני מרגיש יותר בנוחות לשתף את הנושא עם הקבוצה, אני אתן לקבוצה את תמצית העניין, ואמשיך להרחיב לפרטי פרטים באופן פרטני מול הספונסר.

הגענו גם למסקנה שיש פתרון משותף עבורנו: שנים עשר צעדים של החלמה שאותם מתרגלים בחברותא… (הספר הלבן, 2. ככל שהשכלתי ללמוד מאחרים, נהפכתי להיות חלק מקבוצת אס איי המהודקת באותה הבעייה ואותו הפתרון. הייתי מוכרח לקבל שכולם הולכים יחד בשביל ההחלמה כאשר לכל אחד יש את ניסיון חייו הייחודי. חלקם היו במסע כבר תקופה ממושכת, ואחרים היו בתחילת דרכם. אני לומד להקשיב לסיפורים של אחרים כדי למצוא את הרכיב שמחבר אותנו יחד בשרשרת. אני שומע את הסיפור שלי בסיפור שלהם, בלי קשר לזמן המפוכחות, המין או המגדר שלהם. כיום, אני פחות שיפוטי ולומד הרבה יותר.

אני אסיר תודה להיות חלק מהחברותא. יש לי את הגישה לשתי מתנות עצומות, לקבל עזרה וגם לתת בחזרה. החברותא עזרה לי בתקופה הכי קשה בחיי כשהייתי מוכרח לקבל עזרה. הם קיבלו אותי עם כל פגמי האופי שבי. הם עזרו לי לעמוד על שתי רגלי, ונתנו לי את הכוח להשתנות. עם סבלנות, אהבה וחמלה, הם עזרו לי להיות האדם שאני היום. אני מלא תודה על העזרה שלהם, ומקווה להציע את אותה תשוקה לעזור לאלה שנכנסים לחדרים בפעם הראשונה.