שלום לכולם, שמי פאט ואני סקסוהוליסט. אני מאוד מאוד אסיר תודה היום על ההחלמה המתמשכת שלי מהתאווה. עברתי דרך ארוכה. אני הגעתי ונחשפתי לתוכנית בזמן שהתגוררתי בעיירה באמצע האי הצפוני של ניו זילנד, במהלך נובמבר 2016 ולאחר שהייתי מודע יותר ויותר לכך שאני מאבד שליטה והתאווה משתלטת על חיי. במהלך בולמוס שנמשך לאורך כל ליל שבת בשתיית אלכוהול שהצית את התאווה שלי, התחברתי לאינטרנט ושוחחתי עם נשים בצ’ט. אני רציתי להשתמש אבל הייתי כל כך שיכור שלא הצלחתי להבין איך אני יכול להגיע למצב שאני יכול להכיר מישהו. ממש ברכה בתחפושת.
הונאתי בכמה מאות דולרים באותו הלילה במהלך הרשמה למספר מרובה של אתרי פורנו והיכרויות מטופשים. בסביבות 5:30 לפנות בוקר הותשתי לחלוטין וניסיתי לישון. אבל הרגשתי כל כך נורא שרק הצלחתי לנמנם. בהיותי אדם מאמין, התעוררתי כאשר אני עדיין שקוע בהנגאובר מהשתייה והלכתי לכנסייה מאוחר יותר באותו בוקר. הייתי עדיין בהנגאובר שכמעט הקאתי בשירותים של הכנסייה. בסופו של דבר עזבתי והלכתי הביתה למיטה בתחושת בושה ודכאון עמוקה שפשוט רציתי לסיים עם הכול. ידעתי שאני צריך עזרה ולמרבה המזל מצאתי אתר SA מקומי והתחלתי ללכת לפגישות של SA.
במהלך השנה הראשונה שלי ב-SA שודכתי לספונסר ועבדתי על כלל הצעדים, אבל לא הבעתי כניעה אמיתית. אני שנאתי לומר לכולם “שלום חברים קוראים לי פט ואני סקסוהוליסט” ורציתי לעזוב, מתוך מחשבה שאני אוכל להחלים מהתאווה בעצמי. עד סוף 2017 חזרתי לסורי. נכנסתי לאתר היכרויות ופגשתי אישה. ההתכתבויות שלנו הפכו במהרה לחילופי דברים בעלי אופן מיני. קודם דיבורים, אחר כך תמונות, ולבסוף סרטונים – נחצו עוד ועוד קווים. היא כל הזמן שאלה אותי אם אני אוהב אותה וכל הזמן ניסיתי לשכנע את עצמי שכן. האמת היא שפשוט התאוותי אליה. תחושת הבושה והאשמה שחשתי בעקבות כך הייתה הרסנית. בסופו של דבר הבנתי שאני צריך לקבל ההחלטה ולחתוך. לבחור בה או באלוהים.
במהלך מאי 2018 המציאות התפוצצה לי בפרצוף. האישה המסכנה הייתה במצוקה כל כך עמוקה שהיא אשפזה את עצמה ביחידה לבריאות הנפש ויצרה קשר עם אשתי, קולגה ועם בתי. תוך שבועיים מאותו אירוע אשתי התגרשה ממני. הייתי הרוס. התוכנית שלי הייתה להתאבד אבל לפני שעשיתי את זה הרגשתי צורך לצלצל לבתי ולהתנצל. התגובה שקיבלתי ממנה תפסה אותי לא מוכן. היא אמרה, “אבא, אני אוהבת אותך, איך אני יכולה לעזור לך?” ידעתי באותו רגע שאני לא מוותר על החיים שלי, אני חייב לחזור ל-.SA הפעם חזרתי כאשר הייתי מוכן להודות שאני חסר אונים לחלוטין מול התאווה.
הלוואי שיכולתי לומר שהייתי מפוכח מאותו יום והלאה, אבל זה לא היה המקרה. הייתי קבור תחת שכבות רבות של הרצון העצמי שלי שרצו לשלוט בדברים וליהנות מהם. המשכתי לאפס את תאריך הניקיון שלי. “דרכי ביניים לא העלו דבר”. כעסתי על אלוהים ואחרים בקבוצה שזכו להיות מפוכחים. חלקם לא האמינו באלוהים ומצאו דרך להישאר מפוכחים! זה פשוט לא היה הוגן. לא יכולתי לראות שהיחסים שלי עם אלוהים היו פגומים. היו כל כך הרבה דברים שהייתי צריך ללמוד אבל כניעה, כנות ונכונות לשנות היו העיקריים שבהם.
אבל המשכתי לבוא. לא חזרתי למקום שממנו באתי. ידעתי שהתשובה נמצאת בתוכנית, אני פשוט חייב להמשיך לבוא. חברתי לעוד כמה ספונסרים באותה תקופה. כול אחד מהם נתן לי משהו אחר אך משהו אחד יקר מאוד – אהבה וקבלה.
ואז משהו השתנה. קשה לי לשים את האצבע מה בדיוק השתנה, אבל הנס קרה; האובססיה נעלמה. חוויתי התעוררות רוחנית מה-“סוג החינוכי” דרך עבודת הצעדים עם הספונסר שלי. ומה כיום, היום שלי מתחיל בכניעה על הברכיים עם בקשה לעוד יום מפוכח, לבקש מאלוהים לעשות בחיי מה שאני לא יכול לעשות בעצמי. גם היום שלי מסתיים על הברכיים. אני לומד לחיות בצעדים 10, 11 ו-12. אני זוכה לשאת את המסר הלאה ועכשיו לספנסר אחרים. הבטחות הצעדים מתגשמות בחיי; הגדולה ביותר היא הקשר עם אלוהים ומשפחה.
אני אסיר תודה על המשפחה שלי, על אמונה חדשה באלוהים כפי שאני מבין אותה, הספונסרים שלי בהווה ובעבר, משפחת SA שלי, הצעדים ועוד הרבה יותר.
פאט וו. ניו זילנד
