בהתחלה המושג ‘מפוכחות’ לא תאם לתדמית שהייתה לי בראש על סקסוהוליסט, כי לא היה לי ניסיון עם אלכוהוליזם. עם זאת, כשהגעתי לחדרים לפני 8 שנים למדתי שמפוכחות היא דבר קשה להשגה, כי היא קשורה למצב התודעתי שלי ובמה אני עלולה לעשות איתו אם אני לא בכושר רוחני.

“את צריכה לדאוג שהקשר שלך עם אלוהים יהיה תקין”, הספונסרית חדורת המטרה שלי תמיד הייתה אומרת. אני לא רוצה לשמוע את זה כל יום, אבל הגאות מושכת אותי בכיוון הזה. אני מתקרבת לחוף. גם כשאני מתהפכת במים, אני יודעת שלא אטבע. אין לי מה לדאוג כשאני מאבדת את המפוכחות הרגשית שלי, כי אלוהים נמצא לצידי ואני יכולה לעלות חזרה על הסוס די מהר.

הספונסרית הראשונה שלי הסבירה שכמו אצל האלכוהוליסטים, הייתי חייבת לוותר על המאגר הסודי שלי כדי להיות מפוכחת. משמעות הדבר הייתה לא להשתמש עם שותפים מיניים וגם להימנע מטריגרים כמו צפייה בפורנוגרפיה, בדוגמניות הלבשה תחתונה ובסצנות סקס. אז ב-2015 כשעברתי מדינה, פשוט כיסיתי את הטלוויזיה שלי במגבת והתחלתי לעבוד את התכנית. עם זאת עדיין לא הייתי מפוכחת רגשית כי חייתי חיי שקר. השימושים שלי עברו לעולם הפנטזיות שיצרתי בראש שלי, שהשאיר אותי בטוחה וחולה בו זמנית. הפנימיות שלי מעולם לא תאמה את החיצוניות שלי. היום אני רוצה לחוות את המציאות בכל מחיר – גם אם היא משעממת, מדכאת או מסוכנת. הייתי חייבת לצאת מהראש שלי.

המסע שלי למפוכחות החל כשהתחלתי בקשרי ידידות אפלטונית עם האחים שלי ב-SA, אבל המשכתי לפחד עד שלמדתי לסמוך על אחרים. SA עבדה עבורי כשמצאתי את הקבלה וטוב הלב שהייתי זקוקה להם אך תמיד היו חסרים במשפחה שלי. בחברותא סלחו לי כשטעיתי וגילו כלפיי הבנה.

במהלך השנים פיתחתי קשרים כנים ועמוקים עם האחיות והאחים שלי, שמונעים ממני ליפול לניתוק בכך שהם מספקים לי תמיכה חזקה והדרכה. חברי SA מוציאים אותי מהכחשה בקבוצות ובשיחות טלפון כשהם משתפים בהתמודדויות שלהם. לתת שירות מביא אותי לפתרון שהוא המציאות. כשאני מקבלת פידבק בכנות, זה עוזר לי להבין את האמת על עצמי ולכוון מחדש את החשיבה הלא מתפקדת שלי.

אסירות תודה היא כלי נפלא שהשתמשתי בו עם הספונסריות שלי בעבר ובהווה כדי להשתחרר מהסביבה הרעילה שלי. שתי הספונסריות שלי הדריכו אותי על פי הספר הגדול. דיברנו על כך שמחסור בגבולות הפך אותנו לסקסוהוליסטיות.

באותה תקופה לא הבנתי שבעצם התחלתי להחלים עד שראיתי את הגבולות האלה בפעולה. “וואו, הספונסרית שלי ממש קשוחה! אני בחיים לא אוכל לעשות את זה!” הייתי אומרת לעצמי. אבל היא החלימה לא רע, ולראשונה בחיי הבוגרים מישהי סמכה עליי. גשר שברירי נבנה בתוך הראש שלי וחיבר בין הרגשות המנותקים שלי, ואיפשר לי לחצות אל עבר הריפוי.

לא הייתי צריכה להיות כמו דג סלמון על קרש חיתוך- מתהפכת מצד לצד כדי להחזיר את האיברים הפנימיים שלי פנימה. יכולתי לקפוץ חזרה למים ולשחות אל החוף- ואני אכן עושה זאת מאז. אני עושה את המסע אל עצמי. אני הופכת לאני האמיתי שלי.

היום אני אוהבת לדבר עם הספונסרית שלי, כי אני כבר לא צריכה לשקר. אני לא מעורבת בהתנהגות תאוותנית ביודעין וכבר אין לי סודות. אני חווה יותר חופש ואני מסוגלת לראות שעם מאמץ מתמשך אני גם חווה הצלחות. אני מודה שעוד לא למדתי את השיעור בו הופכים ל”שמחים, מאושרים וחופשיים”. החברים שלי בחברותא מזכירים את המשפט הזה כשאנחנו עובדים יחד על ההתמכרות שלנו, כי זה קשה ואנחנו לא תמיד אוהבים את עצמנו, אבל אנחנו מבלים ביחד למרות הכל. אנחנו כמו דגי סלמון ששוחים במעלה הזרם ונאבקים בו. אבל כשהם עוצרים להטיל את ביציהם, נוצרים חיים חדשים ומתאפשרת מציאות חדשה.