ב-21 במרץ 2011, 48 שעות לפני שהגעתי לתכנית, הייתי מפוכח במשך שבועיים. באותו יום הייתי משוכנע שלעולם לא אפעל שוב על ההתמכרות שלי. הבעיה היחידה היא שכבר אלף פעם לפני כן הייתי משוכנע בכך בכמעט 25 השנים האחרונות.

קרה לי אז משהו שלעולם לא אשכח. שמעתי קול אומר לי בבירור: “אתה הרי יודע ששוב לא תצליח”. אין ספק שהמסר הזה הועבר לי אינספור פעמים, אבל הייתי טיפש או יהיר מדי כדי להקשיב. הפעם נכנסתי לאינטרנט, מצאתי את SA, הלכתי לקבוצה למחרת בערב ומאז אותו יום נשארתי בהחלמה.

יש סיבות רבות שנשארתי מפוכח, אבל אני רוצה לשתף על היתרון ההתחלתי שהיה לי כשהגעתי לקבוצה הראשונה שלי. במשך רוב חיי הייתי נוטר טינה, קנאי, שיפוטי, יהיר, תלותי, חרדתי, מפוחד ומאוכזב. היו לי עוד פגמים רבים חוץ מאלו. מעולם לא הייתי מאושר – בתור ילד, מתבגר, בחור צעיר, גבר בגיל העמידה ו… טוב, הבנתם את הרעיון. לא אהבתי את עצמי וייחלתי להשתנות. ידעתי שיש לי פגמים רבים, אבל למרות שלל יועצים, פסיכולוגים וקורסים שונים, רוחניים ולא דתיים כאחד, השיפור שלי היה זמני בלבד.

אז איך התמודדתי עם זה? פשוט מאוד: ברחתי להתמכרות שלי (שהתחילה לפני שהייתי בן 10), או שהאשמתי אחרים – במיוחד את אשתי, לצערי הרב. אלה היו שני מקומות המפלט שלי.

נקפוץ קדימה בזמן ל-2008: לאשתי נמאס והיא מחליטה לעזוב אותי בפעם השלישית. הפעם היא אומרת שכבר לא נחזור. אנחנו עוד לא מתגרשים, ואני ממשיך להתפלל שנשלים בסוף.

האומץ של אשתי שביקשה שאעזוב היווה תמריץ מדהים עבורי. פתאום הייתי מחויב לחלוטין לשנות את צורת המחשבה וההתנהגות שלי. כתבתי את כל פגמי האופי שלי והייתי נחוש לשנות את צורת החשיבה שלי ואת האופן בו הגבתי לרגשות שלי.

הייתי בר מזל כי באמת רציתי להשתנות, ואני יכול לומר לכל מכור שזה הסוד. היה עליי לרצות לשנות את ההתנהגות שלי והחשיבה שלי, באותה מידה שרציתי להפסיק להשתמש.

לפי הניסיון שלי, אני לא אוכל להישאר מפוכח אלא אם איפטר מהפגמים מהם אני בורח מאז ומתמיד, ומהאגו שלי, עד כמה שאני יכול כבן אדם – זה קריטי לשחרר את האגו.

אז איך עשיתי את זה? קודם כל דיברתי עם חלק מהרגשות שלי. אני יודע שזה נשמע מטורף, כי בעצם דיברתי עם עצמי, אבל באופן מפתיע הקול השני הזה קיבל חיים משלו (האם היה זה ביל הפנימי? ביל האמיתי? ביל המודע לעצמו?)

ניסיתי להבין מה בדיוק אני מפיק מכל פגם אופי, אחרת – למה הם הטרידו אותי והפכו את חיי, ובעיקר את חייה של אשתי, לכזה סבל?

הנה חלק מהתשובות שהשגתי:

קנאה: במקום לתת לקנאה להרעיל אותי, אני יכול לתת לה לדחוף אותי קדימה. כלומר אם אני מקנא במישהו שיותר משכיל ממני – פשוט לשבת, ללמוד ולהשתפר. אם אני מקנא במישהו עם עבודה/רכב/לא משנה מה יותר טוב ממני, פשוט לעבוד קשה יותר, לא לנהוג בבזבזנות, לתרגל סבלנות. והכי חשוב- להתמקד במה אני יכול לעשות כדי להשתפר, לא מישהו אחר.

טינה: איזה תועלת יכולה לצמוח מטינה בחיי, שאלתי את עצמי. התשובה הדהימה אותי. נניח שאני הולך ברחוב ורואה בצד השני בריון מציק למישהו. אני יכול להתעלם (ולהיגעל מעצמי), אני יכול להיגעל מהבריון ולקוות שמישהו אחר יתערב. או, אנא אלוהים, אני יכול לאפשר לטינה שאני מרגיש כלפי הבריון לתת לי אומץ להתערב בעצמי. אם אני מרגיש טינה, מה שחשוב הוא איך אני מגיב לסיטואציה.

רומנטיקה: רוב חיי הייתי מכור לרומנטיקה. איזו תועלת יש בך, שאלתי את הרומנטיקה. למה את מטמטמת אותי ככה? אבל לרומנטיקה הייתה תשובה בשבילי. “הוצאת ממני את רוח החיים, ביל. צריך אותי בשביל לאחד בין שני אנשים, אני עוזרת להם לחזר אחד אחרי השנייה, ואני מזינה את תחילת חיי הנישואין. אבל אדם בוגר מבין שמערכת יחסים משתנה מרומנטיקה טהורה לאהבה של שותפות. ביל, אף פעם לא הבנת או ניסית להבין שהמעבר הזה חיוני לחיי נישואין מאושרים ובריאים. ההבנה הזאת הייתה עוזרת לך להתמודד עם האתגרים הבלתי נמנעים בחיי הנישואין, כמו המציאות של שני אנשים עם חלומות שונים, דעות שונות ונקודות מבט שונות על החיים. אבל מערכת יחסים של שותפות לא אומרת שהרומנטיקה נגמרה – וזה דבר שלא יכולת או לא רצית להבין. רומנטיקה צריכה להיות חלק מזוגיות, לא העיקר בה”.

התרגיל הזה פתח לי את העיניים. כמובן שלא השתניתי בין לילה, אבל השינוי התחיל וככל שהשתניתי כך הרגשתי פחות צורך לברוח למקומות המפלט הישנים שלי. היום יש לי חופש שמעולם לא יכולתי לדמיין. לראשונה בחיי, אני באמת אוהב את האדם שאני. אני לא רוצה להיות מישהו אחר, כמו שרציתי במשך רוב חיי. אני לא זקוק לאישורים מאף אחד. אני חושב שמפוכחות רגשית היא בעצם שלווה, והחיים שלי היום הם שלווים ברובם, חוץ מהיעדרה של אשתי.

הגעתי לתכנית אחרי 3 שנים של מסע משמעותי של ריפוי, אבל ההחלמה הזאת לא הייתה יכולה להמשיך אם לא הייתי מגיע ל-SA ומקבל על עצמי בהתלהבות את 12 הצעדים.