Letting Go of Victimhood

אומץ להשתנות

הגעתי ל”אלכוהוליסטים אנונימיים” לפני כארבע שנים. עד אזלא ידעתי שאני מכורה. הקש ששבר את גב הגמל היה שהתחלתי לחשוב על התאבדות כל יום. אחרי שהשתמשתי לא יכולתי להרגיש טוב, פשוט הרגשתי כאב חזק ולא ידעתי מה לעשות עם זה ואיך לעזור לעצמי. התפללתי שאלוהים ייתן לי מוצא מהאובססיה שלי.

קראתי באינטרנט סיפור של אישה מאלכוהוליסטים אנונימיים והבנתי שהיא דומה לי, שאני גם מכורה לתשוקה. כשהגעתי לקבוצה, הקשבתי לסיפורים של המשתתפים ולא יכולתי להאמין שהם עוברים את אותו הדבר שאני. התחושה הראשונה שלי היא “מצאתי בית שבו אני יכולה להיות עצמי ולדבר אמת קצת”. לאחר שלושה חודשים בתוכנית שמעתי בלב שלי שאני לא רוצה להשתמש יותר.

בפיכחון הבנתי שאני רוצה משהו יותר מאשר להיות פשוט פיכחת, וגם רציתי לעבוד לפי הצעדים.

בהשראת אחת המשתתפות, החלטתי להצטרף לקבוצות דוברות רוסית ולחפש שם ספונסרית. באותה תקופה היו במדינה שלי רק כמה נשים מכורות למין, הבחירה לא הייתה גדולה.

למדתי רוסית בבית הספר, אבל אחרי שסיימתי את לימודי לא דיברתי את השפה. וגם בלי לדעת את השפה, בכל זאת החלטתי באומץ לנסות להצטרף לקהילה דוברת רוסית בעזרת גוגל טרנסלייט, כי רציתי מאוד לשנות משהו בדרך ההחלמה שלי. באותו רגע התפללתי שאוכל לנסות, סמכתי על כוח עליון. זה לא היה קל, ואני מודה לאלוהים שהוא שמע אותי: מצאתי ספונסרית שהאמינה שאנחנו יכולים לנסות ללכת לפי הצעדים.

וכך, בהדרגה, בעזרת מתרגם מקוון, התחלתי לעבוד עם ספונסרית, כי הרצון שלי היה גדול יותר מהפחדים שלי. תמיד פחדתי – כתבתי, אבל עם שגיאות, ניסיתי לדבר, אבל גם עם שגיאות. למרות הפחדים שלי, בכל זאת הלכתי קדימה.

העבודה עם ספונסרית בצעד 4 עזרה לי להבין שתמיד הייתי קורבן גדול. כל הזמן נקלעתי למצבים שאחרים היו אשמים בהם, אבל לא אני. בגלל זה האשמתי אחרים בכך שהם גורמים לי כאב, מסתכלים עלי לא נכון או אומרים משהו. כאבים והאשמות – זה מה שאני רציתי וזה מה שהמחלה שלי רצתה. כשהספונסרית שלי ייעצה לי להתפלל ולחשוב על איך לוותר על עמדת הקורבן, לא רציתי לשמוע את זה, התעצבנתי. אבל אחרי השיחה התפללתי זמן רב שאלוהים יראה לי אם אני באמת קורבן.

ואלוהים הראה לי שכן, תמיד הייתי קורבן. באותה תקופה התפללתי שהכוח העליון יעזור לי לוותר על עמדת הקורבן, כי לא יכולתי לעשות זאת בעצמי. בכיתי כמו ילדה, חשבתי שמשהו נשבר בפנים, שאלוהים שובר את הקירות והקיפאון שלי כדי שאכיר בכך ואשחרר. רציתי בכל ליבי לוותר על ההאשמות כלפי אנשים אחרים, כי נמאס לי לחיות עם זה. הכניעה שלי נתנה לי את האומץ לשחרר את המצב. היום אני מחליטה לא להיות קורבן ובכל פעם אני מבקשת מאלוהים לתת לי את האומץ לומר “לא” לעמדת הקורבן. היום יש לי בחירה: להיות קורבן או לא, ללכת בדרך ההחלמה או לחזור אחורה. ואני מעדיפה לא להיות קורבן.

היה צורך בהרבה ענווה כדי להודות ב…

…פגמי האופי שלי. בעבודה על צעדים 6 ו-7 העזתי להודות שאני אנוכית, לא ישרה, ושתלטנית. בכל פעם אני שוב עושה את הבחירה הזו ומבקשת מהכוח העליון לעזור לי להודות באמת, לא להכחיש את הפגמים שלי. פעולה זו נותנת לי חופש פנימי ואומץ לא לפחד להודות שאני חולה, אבל לא רעה, אני בתו האהובה של אלוהים.

ההחזר ב”צעד התשיעי” הראה לי כמה אומץ ומוכנות להירפא יש לי באמת. היה לי מאוד מפחיד להחזיר חוב על ידי תשלום עבור קנייה לאדם אקראי. דחיתי את זה הרבה זמן כי לא היה לי מושג איך לעשות את זה. אבל כאן הייתי צריכה לעשות צעד אמיץ בעצמי. ביום ראשון חגיגי אחד החלטתי ללכת לחנות כדי להחזיר חוב, והייתי מוצפת בפחדים רבים.

המשכתי להתפלל שאלוהים יתן לי אומץ*, כי עד לרגע זה החזר כזה נראה לי בלתי אפשרי. מעולם לא היה לי ניסיון כזה. תמיד העדפתי לקחת, מאשר לעזור למישהו בעצמי. עברתי על פני שתי חנויות ולא הצלחתי לעשות כלום, אבל כשעצרתי ליד השלישית אמרתי לעצמי: “אלוהים, תן לי אומץ, הפחד שלי חזק ממני, אני לא יכולה להתמודד עם זה לבד, אבל אתה יכול לעזור לי, ואני לא יודעת איך לעשות את זה. פשוט תן לי אומץ ומצב מתאים”. הכי מעניין שזה קרה מהר מאוד! אלוהים נתן לי אדם עבור הקנייה ששילמתי עבורה, דרכו הצלחתי לעשות את הצעד התשיעי. הוא חיבק אותי ואמר שזה נס, אף אחד בחייו לא עשה בשבילו דבר כזה.

זה נס איך אלוהים מוביל אותי דרך רצוני לשינויים אמיצים*, כי אני לא רוצה לחיות יותר עם זיכרונות העבר.

אני מאמינה שאלוהים יתן לי עוד יותר אומץ להתקדם בדרך להחלמה.

יוֹלִיטָה פּ., לִיטְוָה

Total Views: 123|Daily Views: 2

Share This Story, Choose Your Platform!