הגנן של נשמתה הכין אותה לקבל את הגן של נוכחותו, נוכחות המצמיחה בה חיים חדשים שפרפר של אהבתה האובססיבית לעולם לא יכול היה לתת.

במשך שנים רבות חייתי במרדף אחרי פרפר. האמנתי שבו טמונים נשימתי, משמעות חיי ושמחתי. חשבתי שאם אצליח לתפוס אותו, ליבי יפסיק להרגיש חסר.

אותו פרפר לבש שמות ופנים שונות. בהתחלה, אלו היו פניו של אב אלכוהוליסט. מאוחר יותר, אלו היו גברים שנראה היה שהבטיחו את האהבה שנשמתי השתוקקה לה. מבלי שהבנתי זאת, הפכתי את האהבה לחיפוש נואש.

התחלתי להאמין שאם אתן את כל כולי – כולל תאווה – אקבל בתמורה את האהבה שכל כך רציתי. כשאותו פרפר התקרב או הביט בי, הרגשתי אופוריה; כשהוא התרחק, חוויתי עצב וריקנות. חייתי כשאני מתנדנדת בין אשליה לייאוש. ובעוד שרצתי אחרי הפרפר הזה, איבדתי את עצמי. אבל שום פרפר לא יכול לחיות כלוא. ושום לב לא יכול למצוא מנוחה במרדף.

ואז SA הגיעה וקיבלה את פניי עם הבטחה שעם הזמן התגשמה: “אנו נכיר חופש חדש ואושר חדש.” בהתחלה, המילים הללו היו רק תקווה. היום, הן מתחילות להיות עדות.

הכוח העליון שלי, שלו אני קוראת עכשיו “הגנן”, התחיל להראות לי שאושר אינו נולד מבעלות, אלא מאמון. זו לא אש שמכלה, אלא אור שמלווה.

הבנתי שחיפשתי ביצורים אנושיים את מה שרק הכוח העליון שלי יכול היה לתת לי. ביקשתי מאנשים למלא חלל שרק אלוהים יכול לשכון בו.

לאט לאט, הגנן לימד אותי להישאר. לעמוד בשקט ובשלווה. להקשיב. להכיר בכך שאני כבר נאהבת, גם כשאיש לא בחר בי.

גיליתי אושר שליו: מהסוג שמוצאים בהליכה תחת השמש עם הכלבים שלי, בנשימה מודעת בשיעור פילאטיס, במשחק טניס בלי הרצון לנצח באובססיביות, ובחגיגות ציון דרך של חבריי לחברותא. האושר אינו תלוי בכך שייבחרו בי, אלא בידיעה שאני נאהבת על ידי הכוח העליון שלי.

הכוח העליון הזה תמיד היה איתי, למרות שבגלל ההתמכרות שלי, נהגתי לנטוש את מתנותיו עבור פירור של אשליה רומנטית. הייתי מוותרת על תחביבים, חלומות ושלווה פנימית מתוך הפחד להישאר לבד.

הכניעה והעבודה על הצעדים משנים את הקצב של נשמתי. כשהפסקתי לרוץ אחרי הפרפר ההוא, הגנן התחיל לעבד את האדמה שלי. והיפוך באדמה כואב: הוא מעמת, הוא חושף, הוא מטהר. אבל הוא גם מכין פירות חדשים ויפים.

הפכחון הפך לקרקע פורייה, שבה נולדים פירות שלעולם לא יכולתי לדמיין: משמעת לסיים את התואר השני שלי (זה שתמיד חלמתי עליו כילדה), הכרת תודה על הכל – אפילו על הרווקות שלי – ושמחה בטיולים שנחווים כעת בנוכחות מלאה.

בעבר, הפנימיות שלי הייתה שדה צחיח שבו רצתי אחרי אותו פרפר שקראתי לו אהבה. היום, אני מבינה שהנס האמיתי לא היה חזרתו של הפרפר, אלא שהלב והתודעה שלי התחילו להשתנות.

הגנן, הכוח העליון שלי, בעזרת SA, הקים לתחייה את הגן הפנימי שלי, נהרות של שלווה, הרי תקווה ועצים של גבולות מוצקים; ולמרות שלעיתים עשוי להיות קשה לצעוד בשטח, אני תמיד מוצאת פרחי שמחה. אהבה לא כובשים: מטפחים אותה, וכך מתחיל לפרוח פכחון חיובי.

עכשיו אני יודעת שאני לא לבד; יש לי את SA ומעל הכל, אני מטופלת על ידי הגנן שאינו נוטש את מלאכתו, הכוח העליון שלי.

אם יום אחד הפרפר יחזור, הוא יתקבל בפכחון וכמתנה אחת נוספת מיני רבות, לא כהכרח. ואם הוא לעולם לא יחזור, הגן שלי יישאר מטופח ושמור על ידי הגנן הראשי, על ידי האהבה האמיתית… אלוהים… שעושה עבורי את מה שלא יכולתי לעשות בעצמי.