פורנו יקר,

אני חייב לומר שזה הדבר הכי מוזר בשבילי לעשות כרגע, אבל אני רוצה להודות לך על דברים רבים. אתה יודע, אנחנו לא בקשר כבר 126 ימים (אבל מי סופר), ואני לא אשקר – אני כן מתגעגע אליך. הרבה. רואה? אני אפילו סופר את הימים! ככה היית חשוב בחיים שלי!! ולמרות שאני לא רוצה אותך יותר בחיים שלי, הייתה תקופה שהיית קריטי להישרדות שלי. עברנו הרבה ביחד, ולמרות שהגיע הזמן להיפרד, אני באמת חייבת קודם כל להגיד תודה.

אני רוצה להודות לך על כל מה שעזרת לי. אם לא אתה, פורנו, כבר לא הייתי בחיים. אתה מבין, אני בטוח הייתי מפוצץ לעצמי את המוח, אין ספק בכך. אין סיכוי שהייתי מצליחה לעמוד בטירוף של חיי כשגדלתי. הסביבה שלי הייתה כאוטית, הרגשתי חסרת שליטה, ואתה היית היחיד שיכולתי באמת לסמוך עליו. מעולם לא שיקרת לי. אתה, פורנו, תמיד הופעת בשבילי – פעם אחר פעם, ללא יוצא מן הכלל. כשהייתי צריכה אותך כקביים, תמיד היית שם. היית העוגן שלי בסערה – הסערה שהשתוללה בתוכי, הסערה שהשתוללה בביתי, וכל הסערות החיצוניות שנקרו בדרכי. הרדמת את כל הרגשות הרעים; אפילו תפסת אותי גבוה.

אם לא אתה, אני בטוח הייתי מתה. בלעדיך, זה היה פשוט יותר מדי. היית כל כך אמין. גרמת לי להרגיש טוב. גרמת לי להרגיש נאהב. גרמת לי להרגיש בטוח. נתת לי תחושה של שליטה. גרמת לי להרגיש שייכת. עזרת לי לברוח מחיי הכאוטיים. הקלת את עוצמת הזוועה. עזרת לי לשכוח את העבר שלי. עזרת לי לברוח כשכל כך הייתי צריכה. לימדת אותי כל כך הרבה על סקס (למרות שרובו היה שקרי).

באופן זמני, לקחת ממני את הכאב, את הפחד, את הפלאשבקים ואת הסיוטים.

לפחות לזמן מה, הרדמת את הדיכאון, החרדה והשעמום. הדאגה, האשמה והבושה. הכעס, הבדידות, העצב והקנאה.

נתת לי הפוגה מהריקנות… הנטל… הלחץ. . . . התרעומת. הנטישה… המרירות… הבלבול . . . הכאב.

מהתסכול. הפגיעות. חוסר התקווה. חוסר האונים. השנאה. חוסר הביטחון.

אני רוצה להודות לך גם על כל הזמן שנתת לי (כל כך הרבה זמן בילית איתי!). ולצמיחה (לקחת אותי כל כך נמוך, כל דבר אחרי זה נראה כמו צמיחה). תודה שהראית לי כמה אני מבולגנת – לעולם לא הייתי מבקשת את העזרה שיש לי עכשיו. אני הייתי העבד, ואתה היית האדון שלי – תודה שהראית לי כמה מתוק יכול להיות החופש. תודה שהראית לי איך מרגיש אדם שבור כדי שאוכל לקוות ולהתפלל לשלמות. תודה שהכרת אותי כל כך טוב עם מה שמזויף שם בחוץ כדי שאוכל לדעת לחפש את האמת. תודה ששמת אותי במלחמה בתוכי כדי שאדע להתחנן לאלוהים על שלוותו. תודה שגרמת לי להיות כל כך עצובה ומדוכאת כדי שאוכל באמת להשתוקק לאושר. תודה שקלקלת לי את החיים כל כך שהייתי צריך למצוא דרך לתקן את זה.

תודה שהעברת אותי דרך הגיהינום כדי שאבין טוב יותר כמה נפלאים החיים יכולים להיות. תודה שהפעלת את הסקסהוליזם שלי כי בלעדיו, לעולם לא הייתי פוגשת את כל האנשים המדהימים האלה בSA. תודה שהראית לי מה לא נחשב להתמדה ושליטה עצמית… . תודה שהתנהגת כמו חבר שלי. תודה שהצלחת לערער את כל הקשרים שלי עם אנשים כדי שתהיה לי מוטיבציה להתחיל לתקן אותם ולבנות אותם מחדש למערכות יחסים חזקות ומוצקות. תודה על סבלנותך הבלתי מעורערת. תודה שהעברת אותי את כל זה, כדי שאוכל להתחיל לתת משמעות כלשהי לכאב שלי.

אבל עכשיו, סיימתי איתך.

שיחקת תפקיד. שירתת את מטרותיך, ותפקדת בצורה היעילה ביותר. אבל בשלב הזה אני פשוט יותר מדי תלותית. הייתה שתלטני מדי (יותר כמו ‘חסר רחמים’), ואני מוכנה ללכת בעקבות מאסטר מסוג אחר עכשיו.

אבל שוב תודה שנתת לי משהו לחיות בשבילו… למרות שזה היה קצר מועד. פורנו, באמת שינית לי את החיים, אבל עכשיו אני משנה את זה שוב.

פרידה! הגיע הזמן שאתמודד עם המצב. הגיע הזמן שאלך לבד – עם הרבה יותר עזרה שאפשר לסמוך עליה. הגיע הזמן שאלמד להתמודד בצורה יותר מתמשכת. הגיע הזמן שאגדל. הגיע הזמן שארגיש. הגיע הזמן שאעבוד על עצמי במקום לברוח מעצמי. הגיע הזמן שאני אחיה… ולתת. . . . ולהיות אחראית. הגיע הזמן להתחזק. הגיע הזמן להיות שמחים! הגיע הזמן להרגיש חופשיים.

הגיע הזמן שאפתח עצמאות… ותלות במשהו הרבה יותר גדול ממני (ובהחלט, ממך!). הגיע הזמן שהבריאות שלי תזרח. הגיע הזמן לחיבור… “חיבור אמיתי”. (SA 62) הגיע הזמן שאהיה כנה ואותנטית, שאבוא נקייה. הגיע הזמן שאתמודד עם דברים שהתחמקתי מהם, כדי שאוכל להחלים.

הגיע הזמן שלי להתאושש.

בברכה