חופשי שמח, ורווק; האם כך זה הולך?

Happy, Joyous, and Single: Is That How It Goes? I broke up with my last girlfriend when I came to the program, after a two-year relationship. The reason was my shocking admission to the truth about myself—that I used her, trying to find a sense of self-worth at her expense, satisfy lust, and not feel lonely. This realization was painful, but honest and therefore healing. I saw that I had always had this kind of unhealthy attitude towards my partners. As long as I remained the same, with prior beliefs, approaches, and behavior, it is naïve to expect a different result. The best thing I can do for myself and others is to take a break (for a year and a half) to devote this time to sobering up and working the program. I need the internal changes that the program will provide. It will give me a chance for healthier relationships in the future. This is what I decided six years ago. I was very relieved. I no longer need to look for anyone, pretend to be someone else, or waste my time in exchange for lust or for the illusion of wholeness. I can and want to dedicate this time to my recovery and to the Steps. This is the right thing to do. What about relationships? As my sponsor told me, “When a person develops a relationship with God, then the urgent need for a partner disappears.” So, I have turned over to God the whole area of relationships. God knows better whether I’m destined to have them, when and with whom, and whether I need them at all. I decided that if this is God's will and blessing for me, then I will go with it. If this is not His will, well, then there is nothing to worry about. Sometimes, I would get overwhelmed by a feeling of loneliness that feels like it would be resolved by finding a partner. Sometimes, there would be a fear of loneliness in old age, when it seems I’d feel desperate to have a person alongside me. Sometimes, I would feel an acute lack of intimacy or deep connection with another person. These states are signs that my relationship with God is weak. They keep on pushing me again and again to seek a saving connection with Him and to find comfort, support, and fulfillment in this connection and in connection with other people. For me, these are my close relatives, my son, my father, my friends, brothers from SA, and my sponsor, as well as work colleagues, clients, and simply people I run into. I get a lot of support from working with my sponsees, doing service, and giving of myself. I remained sober for six years; I worked through the program. A lot of things fundamentally changed in my life for the better. But a relationship didn’t appear. Since then, I have never really looked for a life partner as a conscious choice. I didn't want to anymore. Also, my view of relationships has changed. Now I don’t ask myself, "What is it that I want to get from this person?", but rather "What can I give?" It turns out that I can't give very much. Am I ready for the enormous spiritual work that goes into relationships? Daily work with defects and egotism is the willingness to sacrifice one's own interests and serve others. It's intimacy that I'm so afraid of. The intimacy, which for me has always been muddied with lust. And it’s sex that I’m also afraid of, without which I have been living so well for the last six years. I am afraid of what will happen to me—the excessive covering of feelings, hormonal swings, exhilarating illusions and their painful shattering, and other delights of "romantic chemistry…” Will I ever be ready for this? Only God knows. I'm 48, and I'm used to living alone. I value my peace of mind and fragile inner balance, and honestly, I don't want any draining and stressful changes at all. Do I feel lonely because I don't have a relationship? No. Sometimes I may experience this feeling, but in reality, as long as I have a connection with God and other people, I’m not alone. I concluded a long time ago that my inner happiness doesn’t depend on the presence of a partner. My inner happiness depends on my beliefs, on how grateful I am to God for what I have in my life today, on how close and trusting my relationship with God is, on how much I can live in accordance with the Will of God and with spiritual principles, and on how useful I am to this world. An anonymous brother from Russia

חופשי שמח, ורווק; האם כך זה הולך?

נפרדתי מהחברה האחרונה שלי כשהגעתי לתכנית, אחרי מערכת יחסים של שנתיים. הסיבה הייתה ההכרה המזעזעת באמת על עצמי – שהשתמשתי בה, מנסה למצוא תחושת ערך עצמי על חשבונה, לספק את התאווה, ולא להרגיש בודד. הכרה זו הייתה כואבת, אבל כנה, ולכן מרפאת.

ראיתי שהיה לי סוג זה של גישה חולה כלפי בנות הזוג שלי. כל עוד נשארתי אותו דבר, עם אמונות, גישות והתנהגויות קודמות, יהיה זה תמים לצפות לתוצאה שונה. הדבר הכי טוב שאני יכול לעשות עבור עצמי ואחרים הוא לקחת הפסקה (לשנה וחצי) לצורך הקדשת זמן להתפכח ולעבוד את התכנית. הייתי צריך את השינוי הפנימי שהתכנית תספק. דבר זה ייתן לי סיכוי למערכות יחסים בריאות יותר בעתיד.

זה מה שהחלטתי לפני שש שנים. מאוד הוקל לי. לא הייתי צריך לחפש מישהי כבר, להעמיד פנים שאני מישהו אחר, וגם לא לבזבז את הזמן שלי תמורת תאווה או תמורת האשליה של שלמות. אני יכול ורוצה להקדיש זמן זה להחלמתי ולצעדים. זה הדבר הנכון לעשות.

מה לגבי מערכות יחסים? כמו שהספונסר שלי אומר לי, “כשאדם מפתח מערכת יחסים עם אלוהים, הצורך הדחוף בבת זוג נעלם.” וכך, מסרתי לאלוהים את כל תחום מערכות היחסים. אלוהים יודע יותר טוב האם נועדתי שתהיינה לי מערכות יחסים, מתי ועם מי, והאם אני בכלל צריך אותן. החלטתי שאם זה רצון אלוהים וברכת אלוהים עבורי, אז אני אלך על זה. אם זה לא רצונו, ובכן, אז אין ממה לדאוג.

לפעמים, אני נהיה מוצף ברגש של בדידות שייפתר על ידי מציאת בת זוג. לפעמים, יש פחד מבדידות בזקנה, כשנדמה שאני מרגיש נואש שיהיה לי אדם לצדי. לפעמים, אני מרגיש חוסר גדול באינטימיות או קשר עמוק עם אדם אחר. מצבים אלה הם סימנים שמערכת היחסים שלי עם אלוהים חלשה. הם דוחפים אותי שוב ושוב לחפש קשר מציל איתו ולמצוא נחמה, תמיכה ומילוי בקשר הזה ובקשר עם אנשים אחרים. עבורי, אלה הם קרובי המשפחה שלי, הבן שלי, אבא שלי, חבריי, אחיי מ-SA, והספונסר שלי, כמו גם עמיתים מהעבודה, לקוחות, וסתם אנשים שאני נתקל בהם. אני מקבל הרבה תמיכה מעבודה עם הספונסיים שלי, עשיית שירות, ונתינה מעצמי.

נשארתי מפוכח שש שנים; עבדתי את התכנית. הרבה דברים השתנו בצורה יסודית לטובה בחיי. אבל מערכת יחסים לא הופיעה. מאז, מעולם לא חיפשתי באמת חברה לחיים. כבר לא רציתי את זה עוד.

בנוסף, המבט שלי על מערכות יחסים השתנה. כעת אני לא שואל את עצמי “מה הדבר שאני רוצה לקבל מהאדם הזה?”, אלא “מה אני יכול לתת”. מתברר שאינו יכול לתת הרבה.

האם אני מוכן לעבודה הרוחנית הענקית שכרוכה במערכות יחסים? עבודה יומיומית על פגמים וריכוז עצמי היא הנכונות של אדם להקריב את האינטרסים שלו ולשרת אחרים.

זוהי האינטימיות שממנה אני כה מפחד. האינטימיות, אשר עבורי תמיד הייתה מעורבת בתאווה. וזהו המין שאני מפחד ממנו, אשר בלעדיו חייתי כל כך טוב במשך שש השנים האחרונות.

אני מפחד ממה שיקרה לי – להחביא באופן מופרז את הרגשות, השינויים ההורמונליים, האשליות המסעירות והנפוץ הכואב שלהן, ותענוגות אחרים של “כימיה רומנטית…”

האם אי פעם אהיה מוכן לכל זה? רק אלוהים יודע. אני בן 48, ואני רגיל לחיות לבד. אני מערך את השלווה שלי ואת האיזון הפנימי השברירי, ובכנות, אני בכלל לא רוצה שינויים מלחיצים ומתישים.

האם אני מרגיש בודד משום שאין לי מערכת יחסים? לא. לעתים אולי אחווה רגש זה, אבל באופן מציאותי כל עוד יש לי קשר עם אלוהים ואנשים אחרים, אני לא לבד.

לפני זמן רב הסקתי שהאושר הפנימי שלי לא תלוי בנוכחות של בת זוג. האושר הפנימי שלי תלוי באמונות שלי, בכמה אסיר תודה אני לאלוהים על מה שיש לי בחיי היום, בכמה קרובה ובטוחה מערכת היחסים שלי עם אלוהים, בכמה אני יכול לחיות לפי הרצון של אלוהים ולפי עקרונות רוחניים, ובכמה מועיל אני לעולם זה.

אח אנונימי מרוסיה

Total Views: 52|Daily Views: 3