הכוח העליון שלה נותן לה את האומץ למסור את כל חייה לרצון אלוהים.

כשאני שומעת את המילים “כנות בלתי מתפשרת”, כל מיני דברים עולים לי בראש: להוציא את מה שבתוכי, לשתף עם אחרים, לכתוב צעדי 10, לעשות שיחות טלפון, ולשתף בכנות ובפתיחות בקבוצות. בהחלמה שלי, ברור לי היום שכל זה הכרחי לגמרי.

אבל אתם יודעים מה? אף פעם לא הייתה לי בעיה לשתף בכנות ובפתיחות. תמיד נפתחתי בפני אנשים, גם לפני ההחלמה, כי חיפשתי תשומת לב. בחסדו של אלוהים, אני כבר לא עושה זאת היום ואני מגבילה את השיתופים שלי לחברות וחברי SA.

האתגר העיקרי עבורי הוא להיות בכנות בלתי מתפשרת עם עצמי. הייתי יכולה להכחיש שהבית עולה באש, גם אם הייתי נמצאת בתוכו. הרבה יותר קל לעצום עיניים מאשר להודות שמשהו לא עובד, ואז למסור אותו לאלוהים. נראה שאני רוצה להימנע מלעשות זאת בכל מחיר.

כך למשל, כשכבר הייתי בהחלמה ובפכחון ב-SA, במשך תקופה ארוכה הייתי מאוהבת במישהו. רציתי שהקשר הזה יעבוד. פתאום היה לי הרבה פחד, הרבה טראומה וחוסר וודאות. אחרי בערך שנה של הרבה סבל לשנינו, נאלצתי להודות שזה לא עובד, להקשיב לאלוהים ולשחרר. החיים שלי השתפרו מאז לאין שיעור.

כנות בלתי מתפשרת דורשת המון אומץ, וזה לא משהו שיש לי, אלא רק לכוח העליון שלי – והוא לא מתבייש לתת לי אותו. עליי להעז למסור את עצמי לרשותו, לשים את כל חיי בידיו ולסמוך עליו. זהו צעד 3: ” החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוהים כפי שאנו מבינים אותו” (הספר הגדול, עמ’ 59). את חיינו ורצוננו. אני מתחייבת בזאת, שרק להיום, אמסור את חיי בידיו. אני עושה היום שוב את הצעד השלישי. אני רוצה להיות בכנות בלתי מתפשרת, ולהתפלל לאלוהים לנכונות ולאומץ הנדרשים לכך.