שני חברים ותיקים שהכירו את ג’ס ל’ באופן אישי, משתפים בריאיון זה של עלון SA חלק מחוויותיהם האישיות לגבי חבר זה שעורר השראה רבה.

הארווי: ג’ס ל’ היה ‘מגדל’ לא רק בגובה, אלא גם באישיות. פגשתי אותו לראשונה בכנס SA בוורם ביץ’. זה היה הכנס הראשון שלי, אבל לא של ג’ס. במקום שבו התאכסנו היו ארבעה חדרים. ג’ס ואשתו היו באחד, אני ואשתי היינו בשני. טד פ’ וטרי מ’ היו עם נשותיהם בשני החדרים האחרים. כולנו הפכנו להיות חברים מאז.

דייב: הכרתי את ג’ס דרך קלטת מאחד הכנסים הארציים הראשונים שחבר מהקבוצה שלנו קיבל מהמשרד המרכזי של SA. הקשבנו לקלטת כשנסענו לקליבלנד כדי להשתתף בכנס החלמה מקומי באוקטובר 1985. ג’ס היה דובר מוכשר שעורר השראה בשנינו בדרכנו לקליבלנד לחוויה הראשונה שלנו בפגישה עם קבוצה אחרת מלבד קבוצת הבית שלנו.
אחר כך הייתי פוגש אותו בכנסים, ובסופו של דבר הוא נעשה הספונסר של הספונסר שלי. הייתה לי יראת כבוד מפניו ובו זמנית פחדתי ממנו עד מוות, וכל זה בלשון המעטה. ההבנה של ג’ס לגבי העיקרון של המחלה, וההתלהבות שהביא למסרים שלו הייתה גם מאירת עיניים וגם מפחידה עבורי. כשה כרתי אותו יותר הבנתי שהעוצמה הזו הייתה מוּנעת על ידי האהבה שלו לחבריו הסובלים והשכנוע שלו בכך שכולנו מתמודדים עם מחלה שעלולה להיות קטלנית.

הארווי: למרבה המזל, לא ידעתי מה היה המקצוע של ג’ס, אחרת הייתי נעשה יותר מדי קרוב אליו, מכדי לבקש ממנו להיות הספונסר שלי. ג’ס היה סופר מפורסם בקנה מידה עולמי, שכתב סדרה של ספרים. אחד מהם מכר למעלה ממיליון עותקים. אני מציין זאת מפני שג’ס היה אומר לי, כפי שאני זוכר זאת: “ענווה היא כשאני אומר שאני סופר מפורסם. בכך שאני זוכר ומכיר שאלוהים נתן לי את הכישרון הזה, אני מקבל ענווה לעוד יום אחד”.
מכיוון שהיה מפורסם הוא היה נותן הרצאות בכל רחבי ארה”ב. בערים השונות הללו הוא היה איכשהו מעלה את הנושא של SA. ערים באוקלהומה ויוטה התחילה לקיים פגישות SA אחרי שהוא שיתף בנושא בסדנאות כתיבה שערך בעקבות ספרים שהוציא. הוא היה ממש “ג’וני זרעֵי תפוח” של התוכנית שלנו. [הערת המתרגם: הכוונה לחלוץ אמריקאי במאה ה-19, שזכה לכינוי זה Johnny Appleseed מפני שהפיץ זרעי עצי תפוח באזורים נרחבים בארה”ב].
ג’ס הביא את מתנת כישורי הכתיבה שלו גם לחברותא. הייתה לו השפעה רבה על ניסוח רבים מהספרונים שלנו. הוא היה החבר הראשון שהודיע שהוא חופשי מתאווה.

דייב: כן, הוא היה. אני זוכר שהייתי מבולבל לגבי המושג ‘תאווה’ כשהגעתי לחברותא באוגוסט 1985. ידעתי שאני מכור ושאני חסר אונים לחלוטין מול אוננות כפייתית. אבל לא הבנתי את העקרון של התאווה וכיצד היא הכוח המניע שמאחורי ההתנהגות שלי.
אני לא זוכר מה האירוע שבו ג’ס דיבר, אבל אני זוכר בבהירות רבה את מה שהוא אמר באותו יום כשנתן את ההגדרה שלו לתאווה. ג’ס אמר: בשבילי, תאווה היא לרצות משהו שאלוהים לא נותן לי בכל רגע נתון”. האמירה הזו הדהדה בי, וחזרתי עליה עשרות פעמים בקבוצות, כששיתפתי לגבי ההחלמה האישית שלי. בשבילי, תאווה היא כשאני חושב על מישהו או משהו, שאם לא אכנע לגביו עשויות להיות לכך תוצאות רעות מאוד להחלמה שלי.

הארווי: אתם זוכרים שגקס היה גם מספר לנו הרבה סיפורים מהמזרח? אחד הסיפורים מקטין במיוחד את העיקרון של כוחו של הטריגר. הוא היה מספר לנו על גורו בהודו שהלך עם תלמידו בדרך. לפתע הם ראו אשה יפהפייה בשמלה ארוכה. היא לא הייתה מסוגלת לחצות שלולית בוץ גדולה. הגורו הרים אותה, נשא אותה לעבר השני והניח אותה על הקרקע. אחרי שלושה קילומטרים התלמיד היה נסער מאוד. “גורו, אני לא מבין”, הוא קרא, “אסור לך לגעת באשה, ובכל זאת לא רק נגעת בה, אלא גם סחבת אותה!”. הגורו השיב: “כן תלמידי, אני הרמתי אותה והנחתי אותה על האדמה לפני שלושה קילומטרים, ואתה עדיין סוחב אותה איתך…”
הוא בהחלט היה מספר סיפורים נהדר, מלא בסיפורים כאלה שהם בעלי ערך. הוא היה סופר מתנה בשבילי בתור ספונסר במשך כמעט תשע שנים. הוא היה אפילו מתנה גדולה יותר עבור החברותא שלנו. הוא נפטר ב-24.2.2000, אבל השפעתו על SA תישאר לנצח.

דייב: יכולתי לספר עוד סיפורים עליו, אבל ההגדרה שלו לתאווה היא הגדרה שאקח איתי ואעביר לאחרים כשאני ממשיך לצעוד בדרך הגודל המאושר. יהי רצון שאלוהים יברך את החברותא הנפלאה שלנו של SA.