Dignity Lives On as a Beacon

המפוכחות המכובדת שלו מאירה לאחרים כמגדלור

רוי קיי. הציל את חיי, כמו שההשראה ממנו וההדרכה שלו עזרו להציל הרבה מחיי כולנו. רוי נתן לי תקווה, דבר שאיבדתי כעשור לפני שפגשתי אותו, רוי עזר לי למצוא את נשמתי, למצוא את המצפון שלי, למצוא את האנושיות שלי, למצוא את הרוחניות שלי, ולמצוא את הכוח הגדול שלי.

רוי היה המייסד שלנו שהיה בעל רוחניות גבוהה דיבור רך ומכובדות. הוא היה אדם בעל מחשבה עמוקה אשר מסר לנו תובנות מבריקות דרך הכתיבה שלו, הדיבור שלו, והדרך שהוא חיי את חייו במפוקחות. הוא השאיר לנו הרבה מה לגלות ולחקור עוד. בשבילי, המתנה הגדולה ביותר היא התובנה לגבי איך שההתמכרות פועלת, וספציפית איך סקסוהליזם עובד. הוא היה גם מלא מהתובנה לתת לנו הצעות והדרכה עבור דרך חיים של מפוכחות.

הוא הראה לנו את התובנה הפשוטה שהתאווה היא ההתמכרות שלנו, זו רק התאווה שהתמכרתי אליה ולא לאקט המיני. ברגע ששמעתי זאת, כל הדברים התחברו לי והתחילו להעשות הגיוניים. אני הייתי כל הזמן כל כך חסר אונים וחסר תקווה ביחס לאפשרות שאפסיק לפעול על תאווה. זה היה בגלל שניסיתי להפסיק את הסימפטומים, לא את הבעייה. אחד מהדברים הראשונים שלמדתי בבית הספר לעסקים היה ש”חפש אחר הגורם ולא אחר התוצאה”, חיפוש אחר התוצאות יכול לעזור למצוא את הסיבה שגרמה להן, אבל להתמודד עם התוצאות לא יפתרו את הסיבה עצמה.

רוי הראה לי כי ההתאווה היתה הגורם, והפעולה על תאווה היא הסימפטום, בשבילי תגובת השרשרת היתה שהמחלות הרוחניות שלי העירו את התאווה שלי, התאווה שלי העירה את הפעולה שלי על התאווה, והפעולה שלי על התאווה גרמה לי לרגשות אשם, בושה וייאוש. רגשות אלו גרמו לי לשנוא את עצמי,דבר שגרם לי להרס עצמי, לחבלה עצמית, וזה גרם לכל המעגל לחזור על עצמו שנית, וכך אני הדרדרתי יותר ויותר אל עבר התהום.
רוי גם לימד אותי שלשבור את המעגל החוזר הזה מוקדם ככל היותר יעזור לעצור את האפקט. אבל ככל שזה יהיה בשלב המוקדם יותר של המעגל כך נוכל יותר לשבור אותו. וכך נצטרך להתמודד פחות עם הסיבות וההשפעות שיגיעו באם לא נפסיק את המעגל. אני חושב שלעבוד את שניים עשר הצעדים מקרב אותנו יותר ויותר לתחילתו של המעגל.

להיות מבריק, עמקן, ואדם רוחני לא אומר שאדם לא יעשה טעויות. להיות מבורך בתובנה לא אומר שאדם כל הזמן יבין את הטעויות שהוא עשה. זה נכון לגבי רוי בדיוק כמו שזה שייך אצל שאר האנשים. לדעתי, רוי היה אדם גדול, אבל הוא לא היה ‘קדוש’, לא כל מה שהוא חשב היה נכון ולא כל מה שהוא עשה נעשה באופן נקי.

זהו לא המקום לדון על החולשות האלו, אך אני אומר שרוי ואני התווכחנו יותר מפעם אחת. אני משער כי ב- 50% מהוויכוחים שלנו רוי צדק, ב-25% מהוויכוחים אני צדקתי וב25% אף אחד מאיתנו לא צדק. אני אסיר תודה על כך שהרבה מהשיתופים של רוי הוא עשה איתי, אני עשיתי איתו תשע צעדי 4 לפני שהוא מת.

הכרתי את רוי לראשונה כך, היה זה בשנת 1985 כאשר לראשונה זכיתי להארה בנוגע לכך שהפעולות שלי הם תוצאה של ההתמכרות. באותו הזמן לא שמעתי כלל על התמכרות למין או על SA. אני לא ידעתי אפילו למה אני מכור. אני חיפשתי אחר מכורים לפורנו אנונימיים או מכורים לזנות אנונימיים וכו’. היה זה קודם לאינטרנט, כך שהחיפושים שלי התרכזו בטלפון או בספריות. באותו הזמן, הצטרפתי לAA בלוס אנג’לס—לא בגלל שחשבתי שאני אלכוהוליסט (דבר שלמעשה גם הייתי) אלא בגלל שחשבתי שאוכל ללמוד שם על ההתמכרות וההחלמה. אני בהחלט רציתי להפסיק לשתות ולהשתמש בסמים, בגלל שהם פגעו לעיתים קרובות בעכבות שלי, בנוסף הם הזינו או שיפרו את החוויות שהיו לי בשימושים.

מידי פעם בפעם הייתי מתקשר למשרד האינטרגרופ של AA בלוס אנג’לס בכדי לשאול אם הם מכירים תוכניות שיכולות להועיל לאדם עם בעיות כשלי. בחודשים הראשונים התשובה היתה כל הזמן ‘לא’, לבסוף, במרץ 1986 הצלחתי לדבר עם אדם במשרד שאמר משהו כמו ”ובכן, איני יודע דבר על הבעיות שאתה מתאר, אך ישנו אדם בשם רוי שמדבר לעיתים קרובות על בעיות דומות לשלך. הוא אמר שזה בסדר מצידו שניתן את המספר שלו לכל מי ששואל”.

שבוע מאוחר יותר, בשעה 11.30 בלילה, לאחר שאישתי כבר הלכה לישון, התקשרתי למספר שנתנו לי, רוי ענה לי כשהוא מאוד ישנוני, במשך 10 דקות התייפחתי עוד ועוד בטלפון ושפכתי את כל מה שהיה לי בבטן. שוחחנו במשך כשעה, אני סוף סוף מצאתי אדם שיכל להבין אותי. תמיד חשבתי שאין אף אחד חוץ ממני שפועל כפי שאני פעלתי. הוא סיפר לי על פגישות SA שיש בסוף השבוע. נתמלאתי תקווה.
במשך השעה הבאה, עדיין התייפחתי, עדיין לא יכולתי להרדם, בשעה 01.30 לפנות בוקר התקשרתי אליו שוב, ושוב ענה לי רוי כשהוא נשמע ישנוני, אני לא ידעתי אז שרוי היה הולך לישון באופן קבוע בשעה 10 בלילה. שוחחנו שוב ארוכות, כך למעשה הכרתי את רוי, כך מצאתי את SA וכך למעשה מצאתי גם תקווה והחלמה.

באותו הזמן היו רק ארבע קבוצות SA בשבוע באיזור דרום קרוליינה. רוי ואני חיינו באותו איזור בלוס אנג’לס, כך שראינו אחד את השני באופן קבוע בפגישות. אני רכשתי ניסיון רב, כוח ותקווה מהפגישות האלו, בפרט כאשר רוי היה שם.

באותה התקופה הספר הלבן עדיין לא יצא לאור, הוא נכתב ונערך אך עדיין היו צריכים לעשות בו כמה תיקונים סופיים קודם שיוציאו אותו לאור. באותה השעה, רוי הפיץ 15 או 20 מאמרים שהוא כתב על סקסוהוליזם. אנחנו כרכנו אותם יחד וחילקנו אותם במפגשים. הלכתי לבית של רוי (למעשה לגראג’ שלו) ושם עזרתי לו לכרוך יחד את המאמרים. בנוסף עזרתי לו לערוך את הספר הלבן לקראת הדפסתו הראשונה. אני לא לקחתי חלק בכתיבה עצמה אלא רק הייתי לעזר בארגון של הדברים וכד’.

אני ורוי שוחחנו הרבה בגראג’ שלו, איזו ברכה זו היתה בשבילי לקבל ממנו את הניסיון שלו, את האמונה ואת התקווה שלו. עזרנו גם כן לייסד עוד כמה ימי מפגש באיזור לוס אנג’לס.

בשנת 1989, הספר הלבן הודפס סוף סוף. המהדורה הראשונה שלו לא היתה שונה בהרבה ממה שאנו משתמשים בו היום.כשישה חודשים מאוחר יותר, רוי שאל אם אני אוכל לעזור לו בחשבונות והפיננסים של SA. זה היה המקצוע שלי אז הסכמתי כמובן.

הבעייה המרכזית היתה שלא היתה לנו דרך אפקטיבית לאיסוף מידע פיננסי חיוני ולהערכתו. הקמתי כמה חשבונות בנק הקלים לשימוש ומערכת מידע. כשהסתכלנו על המידע שנאסף על ידי המערכת, ראיתי בבירור שSA מפסידה כסף, ורוי השתמש בכספו שלו כדי לסייע לSA לשרוד.

אנחנו דנו קצת על מסורת 7 ועל זה שאנחנו צריכים להיות תלויים רק בעצמנו . אמרתי לרוי שאראה מה לעשות בנידון. דבר אחד שגיליתי הוא שSA הפסידה כסף על כל כרך של הספר הלבן שהיא מכרה. מכיוון שלא הודפסו הרבה ספרים מחיר ההדפסות היה גבוה. חישבתי שמחיר ההדפסה הוא 3.5$ עבור כל ספר והם נמכרו עבור 3$. אמרתי לרוי שאנחנו צריכים להכפיל את המחיר של הספר הלבן. רוי חשש שאנשים מסויימים לא יוכלו להרשות לעצמם לשלם את המחיר הכפול. אני טענתי כנגד שאם לא נכפיל את המחיר SA כולה יכולה להיסגר ואז אף ספר לא יהיה זמין לאף אחד. הסכמנו על מחיר של 6$ לספר, אך אם יהיה מישהו שלא יוכל לשלם סכום זה, הקבוצה תאפשר לו לשלם כמה שהוא יכול.

זה פתר חלק מהבעיות הכלכליות שהיו, אך SA עדיין היתה בהפסדים כספיים. אני הצעתי שבכל שבועיים, כל קבוצה תעביר בין החברים קופה מיוחדת לאיסוף כסף, את הכסף הזה יעבירו ישר למשרד המרכזי של SA. מלבד כסף שהקבוצות יכולו להרשות לעצמן להעביר למשרד מהמרכזי. כך שאם אתם תורמים לסבב השני מידי פעם ועושים זאת מחוסר רצון, אתם יכולים להאשים אותי בזה…

כאשר אני חושב על רוי, המילה שעולה לי לראש בדרך כלל היא ‘מכובדות’. יש שתי הגדרות למילה ‘מכובדות’-‘האיכות של להיות ראוי לכבוד או להערכה’ ו-‘סגנון מורכב או רציני’. זה למעשה מה שרוי היה. כך הוא חי את חייו המפוכחים. הוא היה מגנט למפוכחות. המכובדות שלו משכה פיכחון. רוי למעשה היה ‘עושה מה שאומר’ ו-‘אומר מה שעושה’.

כאשר הייתי די חדש בAA היה שם בחור שהשתתף במפגשים רבים וגסס ממחלת האיידס. זה היה בזמן שעדיין לא היתה שום תקווה עבור חולי איידס. אני צפיתי במצבו הולך ומדרדר. בהיותי חבר חדש שאלתי אותו בתמימות לשם מה לו פיכחון במצבו זה. אמרתי לו שאם אני הייתי במצבו אני הייתי משתמש בכל ערב. הוא ענה לי-”אני רוצה למות בכבוד”. התגובה הזו שלו הותירה רושם בל ימחה על הנפש שלי.
גרתי אך תקופה קצרה בקרולינה כאשר רוי גסס. שמעתי מאחרים שרוי מת בכבוד ושהוא מת עם פיכחון. הוא מת באותה הדרך שהוא חיי הוא חיי חיים מפוכחים ומכובדים. חייו המפוכחים והמכובדים נעשו בשבילי מצפן שעוזר לי להישאר במסלול של המפוכחות. רוי היה אדם גדול מהחיים שנתן לנו דבר שהוא גדול מהחיים.

טרי מ, צפון קרולינה, ארה''ב

Total Views: 48|Daily Views: 1

Share This Story, Choose Your Platform!