גדלתי בבית דתי. אבי היה בהן דת מוסמך, והמשפחה שלי הקפידה על מנהגים דתיים רבים. לפי החוויה שלי, אבי לא נהג בתוך הבית לפי הגישה הדתית שהוא הטיף לה בכנסייה. השימוש המיני שלי התחיל בגיל צעיר מאוד; וכלל – בידוד, פנטזיה, סודות, והסתרה – חיים כפולים לכל דבר.
משפחתי עברה לגור במדינה אחרת אחרי שסיימתי את לימודי התיכון, כאשר אני נשארתי מאחור בדרכי לרכישת השכלה אקדמית במדעים. הבדידות והשימושים תכפו, ומצבי יצא משליטה באופן הולך ומחמיר. התחלתי להתרחק מהדרך הדתית של משפחתי, והתרחקתי מהאמונה באלוהים. בלי שום החלטה מודעת בנושא, נהפכתי להיות מה שהגדרתי בתור ‘אתאיסט’. עבורי, זה לא שאלה שאלוהים קיים או לא, רק שאיבדתי את הזכות להנות מאהבתו; רק שהוא כבר לא מעורב ביומיום שלי. לעולם לא שאלתי מדוע דברים רעים קורים לאנשים טובים או חפים מפשע. אפילו לא היתה בי התנגדות לצביעות דתית שראיתי. עבורי, פשוט לא היה שום הוכחה משמעותית של ישות אלוהית שקיימת במרחב ויוצרת קשר עם בריותיו.
כעבור כמה שנים, כשבת הזוג גילתה על השימושים שלי והצטרפתי ל-SA, הייתי הכי רחוק שאפשר מכל סוג של חיבור לאלוהים. באופן מפתיע, לא היתה לי שום בעיה עם ה’אלוהים’ שהתוכנית הציעה. כפי שהוצע לי על ידי הספונסר והספרות, הגדרתי את קבוצת הבית שלי ככוח העליון שלי. היו כאן קבוצה של אנשים שפתרו את בעיית הסקסוהוליזם שלהם; הם היו בהחלט כוח גדול ממני. היתה בי אמונה בקבוצה ובתוכנית SA. רמת האמונה הזאת הספיקה עבורי.
SA לימדה אותי לקחת את החיים בקלות, והחישוק שהייתי צריך לקפוץ דרכו היה רחב יותר ממה שציפיתי. שמחתי לגלות ש-SA לא דרשה שאאמין במשהו. ששנים עשרה הצעדים היו “המלצה בלבד”. הם אמרו לי שאני לא חייב לבלוע את צעד שתיים “ממש עכשיו”. ושאני יכול לקחת אותו בשלבים. למדתי גם שכל מה שאני צריך זה פתיחות דעת אמיתית, לפרוש מהחברה המתווכחת והמתלהמת, ולהפסיק להציק לעצמי בדיונים אודות קיום האל (ראה 12&12, 26). איכשהו, הייתי נכון לעשות את הדברים האלה, אמנם לא בשלמות, אבל הפלא קרה, והחלק של אלוהים התחיל לחדור לתוך חיי. עד היום, אינני יכול להצביע על הרגע בו הגעתי לאמונה בכוח הגדול ממני, אבל אני בהחלט מאמין בזה כיום. כל מה שהייתי צריך לעשות היה להפסיק להילחם, ולהתחיל לעבוד את תוכנית SA (הצעדים) בשיא הלהט שיכולתי לעבוד אותם.
תרגיל שהספונסר שלי המליץ לי לעשות עבור צעד 2 היה לקחת דף חלק, ולכתוב איך רציתי שהכוח העליון שלי יהיה. מה? זה חילול הקודש! איזה סוג הוראה זאת! בסופו של דבר עניתי על שאלות מתוך תרגיל אחר של צעד שתיים, “מה הם האיכויות הנדרשות מכוח עליון ראוי?” עד היום, ‘דרישות האיכות’ נותרה אחד מהתרגילים המשמעותיים ביותר בכל עבודת הצעדים שלי. היה לזה את אותה השפעה לרבים מהספונסיים שלי.
בריטריט לגברים שהיה מתקיים פעמיים בשנה, תחת הכותרת “אלוהים כפי שאתה מבין אותו”, היינו עושים סבב בין היושבים בו אנחנו מתארים כיצד אנחנו מבינים את אלוהים. תמיד אני הייתי אומר “אלוהים, זה הכוח שמשאיר אותי מפוכח” האמירה הזאת היתה ההבנה המלאה והברורה של תפיסתי את אלוהים למרבית מ-26 שנות המפוכחות שלי.
צעד שתיים מבקש ממני למצוא “כוח גדול ממני עצמי”; הוא לא דורש ממני למצוא את הכוח הכי חזק ביקום. בשיחה שהיתה לי עם סקסוהוליסט נוסף לפני שנים רבות אודות ההבנה שלנו על אלוהים, התקשיתי ממש לתאר את המחשבה שלי במילים. אחרי כמה נסיונות הוא הציע “אז לדבריך אלוהים לא חייב להיות בעל כוח אינסופי וידיעה אינסופית” כאשר הדיון היה על האיכויות הבלתי מוגבלות של אלוהים “כדי לא לטעות בתפיסה שלנו”. “כן, זה מה שאני חשבתי”, מאז, הגעתי לאמונה שאלוהים לא חייב להיות “כל יכול” ולא “נמצא בכל מקום” כדי להיות נוכח איתי ולעזור לי להישאר מפוכח.
צעד שלוש לא מבקש ממני לפעול לפי אמונה מדוייקת, רק להיות עם מספיק הבנה כדי לעבוד את שאר הצעדים כדי להמשיך לעבוד אותם.
אני לא מאמין שלאלוהים יש תוכנית לחיים שלי, אבל אני כן מאמין שיש כזה דבר בו “אלוהים יעשה עבורי” ושרצונו עבורי הוא טוב יותר מהרצון שלי לעצמי. כנקודת התחלה, אני מאמין (באמת, אני יודע) שרצונו של אלוהים עבורי זה להישאר מפוכח. יש סיכוי שאצטרך להיכנע שוב – בעוד יומיים או שעתיים או שתי דקות, אבל כאשר אעשה זאת, אלוהים תן בי את הכוח – הוא יתן את הכוח – להישאר מפוכח. זה עובד עבורי בכל פעם. אלוהים עושה עבורי את מה שאני לא מסוגל לעשות עבור עצמי (להשאיר את עצמי מפוכח), אבל אלוהים לא עושה עבורי את מה שאני יכול לעשות לבד (להיכנע).
אני עושה את החלק שלי, אלוהים עושה את החלק שלו. מידה כנגד מידה.
ריק ק, קליפורניה אַרצוֹת הַבְּרִית
