אני בר מזל שיש לי מטפל מנוסה שהוא בגילי ובנוסף לכך עבד את 12 הצעדים באופן אישי על מנת להתמודד עם בעיות ההתמכרות שלו. הוא תומך באופן עמוק בתוכניות 12 צעדים. גיליתי שסוג זה של עזרה חיצונית מקצועית מהווה השלמה חיובית להחלמה שלי ב-SA.

לא ממזמן, כשעבדתי עמו על הקשיים שלי עם קבלה, טינות וכעס מודחק, הוא אמר לי להכין רשימה של כל הדברים שאיבדתי במהלך חיי. זה כלל הכל החל מלאבד חיות מחמד ועד ללאבד בתים כתוצאה ממעברי דירה תכופים, גירושי הוריי, לאובדן נישואיי, למותם של כל הסבים והסבתות שלי, של אחד ההורים, של חברים קרובים, חברי כיתה רבים לשעבר, קולגות בעבודה, ואפילו לנעוריי שחלפו באופן בלתי נמנע.

השנה האחרונה ב-SA הייתה מאד מאתגרת עבורי במובנים של אובדן בתוך החברותא שלנו עצמה. איבדתי את הספונסר הראשון שלי, לוק ד. בעקבות תאונה פתאומית בעוד הוא היה כה צעיר. זה היה בזכותו שהקבוצה המקומית הקטנה שלנו כאן בברצלונה התחילה מפגשים באנגלית כמו גם מפגשי דובר (מסר, א.כ.) ומפגש EDIBDI בימי רביעי בזום שעדיין מתקיימים. לוק, כמו שרבים אולי יודעים, גם המשיך את השירות שלו ב-SA כעורך של מגזין זה ממש, ביצע נסיעות בינלאומיות על מנת להעביר סדנאות, וכספונסר של רבים מאד כמוני. הוא נתן בחינם ובאדיבות מזמנו, יושב איתי במשך שעות על ספסל בפארק על מנת לקחת אותי דרך 12 הצעדים בפעם הראשונה. אני מתגעגע אליו מאד.

גם איבדתי את הספונסר השני שלי בשנה האחרונה, הפעם לסרטן שאני וכל שאר הסובבים אותו ידענו שהסרטן לבסוף יקח את חייו. דיוויד מ. היה חבר אס איי ותיק מפוכח (35 שנה) ועבורי, הוא היווה דוגמא מדהימה של חוסר אנוכיות, שירות, שלווה, רוגע וקבלה. “הנה שוב דניאל, אתה מתייחס לדברים כאילו הכל סובב סביבך”, וגם “מהן חמשת המילים הכי גרועות שאתה יכול לומר לעצמך? ‘אני יכול להתמודד עם זה!'” באופן מדהים הוא המשיך להתקשר אליי באופן יום-יומי על מנת לבדוק מה שלומי עד כשבועיים לפני מותו. גם אליו אני מתגעגע מאד.

אז, איך אני מתמודד עם כל זה ומתחזק את המפוכחות הפיזית והרגשית שלי תוך כדי ההחלמה? כיצד התמודדתי עם זה?

עבורי, התשובה היא שלושת הצעדים הראשונים: לשחרר, להמשיך להאמין, ואז למצוא כח עליון מאיזשהו סוג. למרות שאני נוטה לאגנוסטיות ביחס לספקטרום הדתי, התפיסה שלי של כח עליון כוללת את הרעיון שמוכרח להיות יותר בקיום מאשר העולם הפיזי הנוכחי הבלתי מושלם. אין לי מושג מה זה יכול להיות, אבל אני מאמין שזה שם, מחכה. אולי על מצבתי צריך להיות כתוב “יצא להרפתקאה הבאה!”

זה מקל עליי מאד לעבור למציאות קבלת האובדן שלי. כמו שכתוב בעמוד 418 בספר הגדול: “וקבלה היא התשובה לכל בעיותיי היום”.

דיוויד מ’ בימיו האחרונים היה דוגמא זוהרת עבורי כיצד כניעה מוחלטת וקבלה אמורות לעבוד – והוא עמוד מול המבחן האולטימטיבי. עבור שיעור לחיים מדהים זה, אהיה לנצח מלא תודה.

לבסוף, הבאת הדברים האלה לאור עם חברים אחרים ב-SA הייתה המפתח. באוקטובר האחרון, אחות מ-SA ממצרים שיתפה במפגש זום בעניין של שכול ואבל. לאחר מכן במגרש החניה הוירטואלי, התרחש אחד מאותם מפגשי נשמות קסומים כאשר כולנו שיתפנו בתורנו לגבי האובדן שכל אחד מאיתנו חווה, הן לאחרונה והן לאורך חיינו. דיברנו על אהובינו. דיברנו על חיות מחמד משפחתיות אהובות. דיברנו על התעללות. דיברנו על אחינו ואחיותנו מ-SA שהלכו לעולמם. למרות שזה גרם לי לבכי רב, זה היה גם יפהפייה, מטהר ומנקה.

דניאל ג. ברצלונה, ספרד.