עד שרק אלוהים ואני נישאר

התחלתי את תכנית 12 הצעדים הזאת מהתחתית אחרי שנאפתי. מה שנותר ממני אמר: “אני יודע שיש פתרון. אני הולך להתאבד ולהאשים את כולם. זאת אשמתם”.

ב-1992 מישהו כיוון אותי ל-12 הצעדים. לא ידעתי שום דבר על התהליך, על 12 המסורות או 12 עקרונות השירות. לקח לי 4 שנים נוספות לנפץ את כל אלילי השקר האחרים שהייתי מכור אליהם: אוכל, התקרבנות, פחד, ענייני ה-SA שלי… והרשימה ארוכה.

מה המשמעות של להתאבל?

בתהליך אֶבֶל נורמלי מתבגרים ומתמודדים עם המציאות. זה לרוב מתחיל בהלם, כעס, מיקוח, עצב, קבלה ובסופו של דבר התבגרות ולשלב את כל מה שלמדתי. לפעמים זה קורה בבת אחת, ואז זה יכול להיות די מציף.

אף פעם לא מסיימים להתאבל

האבל תמיד מתאים את עצמו, גורם לי לרצות להתבגר ומעניק לי בגרות טובה יותר. כאב וסבל הם היעדר של רצון להתאבל. מדוע? כי הייתי נאבק במציאות. הראו לי שלהתמודד עם המציאות של החיים זה הדבר שהכי נמנעתי ממנו. כשאני נמנע מאֶבֶל, אני סובל במקום. אני זוכר שאמרתי לספונסרים שלי: “לא, אני לא הולך לכפר. הם צריכים לכפר מולי לפני שאני אכפר מולם”. אחד הספונסרים שלי אמר לי: “מה אתה מעדיף – להיות צודק או להיות בשלווה?” בעבר לימדו אותי שאני לא צריך להיות בשלווה עם שינוי. להתאבל משמעו לקבל שינויים.

עד כמה חשוב להתאבל בשביל להחלים?

כל דבר שהיה עבורי תחליף לאלוהים הפריע למפוכחות ולהחלמה שהייתי צריך, ובמילים אחרות – הפריע לי להתבגר. בעבר היעדר מפוכחות היה הבגרות שלי, כי התמודדתי עם החיים בתנאים שלי, ואני הייתי אלוהים בעצמי.

הדברים היחידים שקבועים בחיים הם לידה, מוות ומיסים, ובמילים אחרות – שינוי. זה מה שלא מצא חן בעיניי וזה מה שנמנעתי ממנו. זה מה שלימדו אותי להימנע ממנו כי רציתי יציבות, אושר ושלא יהיו לי בעיות. בכל פעם שלא הסכמתי להתאבל, הייתי אומלל. השליתי את עצמי כשביקשתי את השמחה והאושר המתמשכים האלו.

הדבר היחיד שנשאר לי היה להתמודד עם המציאות. אז התחלתי להתמודד עם המציאות. זה כאב מאוד, אבל התחלתי להתיידד עם הכאב. בכל פעם שנתקלתי בכאב ובסבל שלי, התקרבתי יותר ויותר לאסירות תודה. הייתי צריך לזייף אסירות תודה ולהעמיד פנים שאני אסיר תודה. אבל בעצם התחלתי לראות שינוי, וזה היה חשוב. התחלתי להתיידד עם הכאב. הוא הראה לי על מה הייתי צריך לעבוד. גיליתי שגם על דברים טובים צריך להתאבל – לא רציתי שהם ייגמרו.

המפתח הוא להתמודד עם האבל

כשאני מתמודד עם המציאות, אני יכול לנוע דרך הרגשות במהירות רבה. האושר טמון בלחיות במציאות ובלקבל אותה. האושר טמון בלשלב ולהתבגר. כך אני יכול להשיג את האושר הרבה יותר מהר, והאושר טמון בלהתמודד עם השיעור הבא. הצעדים עזרו לי לעשות את זה. בכל פעם שעשיתי חשבון נפש, במיוחד בצעדים 4, 5, 8 וכיפרתי בצעד 9, מסרתי את חיי צעד אחר צעד.

אחרי שנים רבות, עשיתי ניסוי עם הספונסים שלי. כמה זמן לוקח לעבוד את הצעדים על עניין שמפריע לנו היום? 30 שניות. הם גילו שלא לוקח הרבה זמן לעבוד את הצעדים האלו. מה שלוקח לנו הרבה זמן זה כשאנחנו לא מסכימים לעבוד את הצעדים.

אני זוכר שהייתי בכנס SA / אס-אנון בניוארק ב-1998 כשקרה לי הנס. הייתי באמצע אולם, ושיתפתי את חשבון הנפש שלי ב-SA ובאס-אנון עם קבוצה של חמישה גברים. אנשים רבים נכנסו ויצאו מהאולם, ופשוט לא עניין אותי מי יכול היה לשמוע אותי. באותו הרגע קרה לי הנס, ואלוהים הסיר ממני את הרצון להחזיק בטינות ובתאווה. מאותו רגע, כבר לא היה בי רצון להחזיק שום סוג של כעס, חוסר סבלנות או חוסר סובלנות. הלכתי ישר לאלוהים ואמרתי: “טוב, אני צריך לעבוד את הצעדים”.