It’s God and Me for the Rest of My Life

זה אלוהים ואני לשארית חיי

הייתי סקסוהוליסטית במשך כל חיי, וזו העובדה החשובה ביותר בחיי. אמנם יש לי התמכרויות אחרות ואני נמצאת בחברותות אחרות. סקסוהוליזם אינה ההתמכרות שתהרוג אותי הכי מהר, כמו שאומרים, אבל בה אני מתמקדת בחיי ההחלמה שלי, בהיותה המקיפה והחודרת ביותר בכל תחומי החיים.

אכן, כפי שקראתי בספרות ובמילון של ‘וובסטר’, לתאווה צורות רבות – היא בשום אופן לא רק מינית. לכן בעיני רוחי כל ההתנהגויות הכפייתיות האחרות שלי הן בעצם התגלמות כלשהי של ההתמכרות הראשית שלי לתאווה. לכן אני מתמקדת בראש ובראשונה בהחלמה ב-SA. זו גם ההתמכרות שבה שימוש הוא הכי מפתה, מדי יום, כי בשביל להשתמש אני לא צריכה ללכת ולקנות משהו בחנות או ללכת למקום כלשהו כדי להשתמש. קראתי פעם ש”מחיר ההחלמה הוא עמידה נצחית על המשמר”. אני גם יודעת ששאננות הורגת מכורים. לכן אני יכולה לומר במידה רבה של ביטחון שעד סוף ימיי אהיה נקייה ב-SA יום אחד בכל פעם, היות ובעבר שלי לפני שמצאתי את SA, כל הזמן השתוקקתי למות. שום חברותא אחרת לא ריפאה את ההפרעה הנפשית הזאת, כל עוד לא הייתי מפוכחת.

אני לא מתכוונת לשחזר כאן בפירוט את הצעד הראשון שלי. מספיק לומר שגיליתי את התאווה בשנות בית הספר היסודי שלי. חוויות הילדות שלי היו רגילות לגילי, מין עם עצמי – אבל באותה תקופה הייתי תחת הדרכה דתית ונאמר לי שמין עם עצמי הוא תועבה. אחר כך נוצלתי מינית ע”י שני גברים, בעודי תחת חוקי הגנה (דיווחתי על כך לרשויות). החוויה הזאת גרמה לי לדחייה עצמית קשה. כשהייתי בת 13, התחלתי לבקש עזרה כדי להפסיק את המין עם עצמי – עזרה שהמשכתי לבקש גם 43 שנים לאחר מכן כשמצאתי את SA. כלומר עניתי על הקריטריונים ל-SA שנה לפני הקמתו!

בעלי המנוח היה מבוגר ממני ב-37 שנים והיו לו מוגבלויות גופניות. מיותר לציין שלא יכולתי להיות נאמנה לו תחת הנסיבות האלו. אני מודה ולוקחת אחריות על פגמי האופי שלי במקרה, הנובעים ממחלת הסקסוהוליזם שלי. אני לא מאשימה אותו. המשכתי לבקש עזרה, אבל עד SA, לאף אחד לא היה פתרון.

מאז שהוא נפטר לפני 14 שנים, הבעיה שלי הייתה מין עם עצמי בלבד. אני לא מתכוונת להתחתן שוב. מין עם עצמי הביא אותי לייאוש ומתוך הייאוש הזה פניתי ל-SA. אני עדיין דתייה, אמנם לא באותה מסורת דתית שהייתי בילדותי, אבל מבין כל החברותות המיניות – SA היא האחת בשבילי. כפי שניתן לראות, הגדרת המפוכחות שלנו תואמת בצורה מלאה את האמונות האישיות שלי בנושא התנהגות מינית.

הצטרפתי ל-SA בספטמבר 2020. הייתי בקבוצות זום, כי אין לי רכב ואני גרה כ-90 ק”מ מהקבוצה הפיזית או ההיברידית הכי קרובה. הזום הפך לקבוצת הבית שלי, ועודנו כזה. כל זה היה כמובן בתקופת הסגרים של הקורונה. הסגרים היו ממש ברכה עבורי, בכך שגרמו לקבוצות לעבור לזום בהתלהבות, והן עדיין נמצאות שם עד היום. אני ילידת דור ה’בייבי זום’ של SA, ולא הייתי מפוכחת היום אלמלא הזום.

כיוון שהגעתי מחברותות אחרות, היה לי היתרון הגדול של לדעת איך חבר חדש צריך להתנהג. אז בשבוע השני שלי בתכנית, התחלתי לבקש מנשים להיות ספונסריות שלי, השגתי ספרות מודפסת וספרים אלקטרוניים ומיד התחלתי להגיע ל-90 קבוצות ב-90 ימים. במהלך 90 הימים האלו אני מעריכה שהגעתי ל-330 קבוצות זום. במילים אחרות, זרקתי את עצמי למים, מוכנה לעשות הכול בשביל המפוכחות שלי. הצלחתי להשיג ספונסרית זמנית, כתבתי צעד ראשון ומסרתי אותו בקבוצת נשים שהייתה קבוצת הבית שלי. זו הייתה קבוצה של רק שלוש נשים, אז בהמשך מסרתי אותו מול קבוצה מעורבת בינלאומית גדולה יותר. התחלתי להרגיש שאני הופכת לחברה אמיתית בחברותא.

אחרי 4 חודשים, התאפשר לי להגיע פיזית לקבוצת הבית שלי מדי פעם. עם הזמן הם ערכו יום החלמה פיזי. פרצתי בבכי ואני מקווה שלעולם לא אשכח את מה שאמרתי באותו היום: “היום הצטרפתי ל-SA. עד עכשיו סתם התבחבשתי בסלון שלי”. מאז הייתי בעוד יום החלמה ובשני כנסים, ואני ממשיכה להגיע לקבוצת הבית שלי פיזית מדי פעם. אני חושבת שהמפגשים הפיזיים הם דבר שונה לגמרי, חוויה מחייה נפשות הרבה יותר מכל קבוצת זום, ולא חשוב עד כמה טובות קבוצות הזום. המגזין הבינלאומי של SA אפילו הסכים לפרסם מסר שכתבתי בנושא. החבר’ה בקבוצת הבית שלי הצילו לי את החיים.

אז עכשיו, שנתיים וארבעה חודשים אחרי, מה סיפור הניסיון, הכוח והתקווה שלי היום?

אני עדיין עובדת עם הספונסרית שאיתה התחלתי. אנחנו עובדות את הצעדים ביחד. היינו בשתי סדנאות צעדים בסופי שבוע, בהן עבדנו את כל הצעדים (חוץ מלסיים את צעד 9), ואני עובדת את צעדים 10, 11 ו-12 על בסיס יומיומי. הספונסרית שלי עובדת אותם איתי יותר לעומק מתוך הספר ‘צעד קדימה לפעולה’. אני כרגע בצעד 4, מתקדמת בקטעי הקריאה בספר.

אני אף פעם לא אשכח איך הגעתי לקבוצה הבינלאומית שהזכרתי מקודם והתנצלתי על כך שאני מפוכחת רק 24 שעות. מישהו שם ענה לי שהשיא העולמי במפוכחות הוא 24 שעות! היום כשאני כותבת את הסיפור שלי, בקלות יכולתי לתת לקול הפנימי המכור שבי לשפוט את עצמי על העבר שלי, ולגזור על עצמי חיים ללא תקווה. העיקרון ה-24 שעות הוא חיוני עבורי. כחלק מהמסורת הדתית שלי אני מחדשת כל בוקר את הברכות של הכוח העליון שלי, לו אני קוראת אלוהים – דבר שתואם את חשיבת ה-SA שלי בצורה מושלמת. היום אני כבר לא שופטת את עצמי על העבר שלי. היום אני מרגישה “שמחה, מאושרת וחופשייה” והספרות תומכת בי ואומרת לי שזה מה שאלוהים רוצה בשבילי.

הניסיון, הכוח והתקווה שלי מבוססים על הנס שעליו קראתי בספר הגדול: “העובדה החשובה היא זו ולא אחרת: היו לנו חוויות רוחניות עמוקות ומשפיעות שגרמו למהפכה בכל גישתנו כלפי החיים, ביחס לחברינו וביחס ליקום שברא האל. העובדה המרכזית בחיינו כיום היא הוודאות המוחלטת שבוראנו נכנס לליבנו ולחיינו בדרך פלאית. הוא החל להשיג עבורנו דברים שלעולם לא היינו יכולים לעשות בעצמנו” (הספר הגדול, עמ’ 25).

ככה במידה רבה אני חיה היום, בפתרון. כפי שנכתב, חייבים לשלם מחיר; זה אומר שאני חייבת “למסור את הכול לאבי האור שנמצא מעל כולנו”. כפי שקורה לפעמים, כשהמכורה הפנימית שבי שוכחת לפתוח את הלב לאלוהים ופועלת לבד, אני מבינה שאני נמצאת בסכנה ומשתדלת לבקש עזרה, לספר לחברים מפוכחים מה קורה איתי ולחזור לדרך כמה שיותר מהר.

במשך תקופה ארוכה הייתי פונה רק לנשים, אבל היום הספונסרית שלי מעודדת אותי לפנות לגברים מפוכחים, כמו בקבוצת הבית שלי וכו’, כל עוד אני פונה בעיקר לנשים. אני רק חייבת להשתמש בראש שלי, ולהיות כנה עם עצמי לגבי המטרה שלי והמפוכחות שלהם. אני לא מדברת עם גברים שאין להם לפחות החלמה בינונית-טווח, ואני גם לא שולחת להם הודעות. האמת היא שאף אחד מעולם לא הטיל ספק בעניין זה.

אז מיהו הכוח העליון שלי? אני משערת שקיימים תפיסות שונות לאלוהים לפחות כמספר חברי התכנית, וכך זה צריך להיות.

כפי שציינתי, אני נמצאת בדת. דבר זה משפיע מן הסתם על התפיסה שלי של אלוהים, אבל התפיסה הזו של אלוהים שלטה במשך כמעט 50 שנה של ייאוש ושימושים מיניים. לאחרונה עבדתי את צעד 2: עבדתי אותו בצורה רצינית, עם הטבלה של צעד 2 בספר ‘צעד קדימה לפעולה’. רק עכשיו כשאני כותבת אני מבינה שהייתי מפוכחת מאותו היום עד עכשיו! בטבלה הזאת בחנתי לעומק את התפיסות הישנות שהיו לי על אלוהים, שעוצבו ע”י החוויות האומללות שלי, והניעו אותי לאמונות חדשות עליו שבהן אני מחזיקה היום. זו הייתה חוויה טוטאלית ומלאת ענווה בשבילי. נראה לי שבכיתי לעתים קרובות במהלך התרגיל הזה.

אז מבלי להשתמש במונחים של SA, האלוהים שאני מאמינה בו היום לא רק אוהב אותי אהבה ללא תנאים, אבל הוא באמת מחבב אותי! הוא רוצה שאהיה “שמחה, מאושרת וחופשייה”, שאהיה בשלווה. הוא רוצה שאהיה מפוכחת והוא ישאיר אותי מפוכחת, לא משנה אילו כאב וקשיים שהחיים יעמידו בדרכי, כל עוד אני אעבוד על חיבור אמיתי איתו ולא אסמוך אך ורק על החברותא, כמו למשל אפליקציות ההודעות שמשתמשים בהן ב-SA. כששום דבר אחר לא עובד, למדתי להסתמך על עבודת הצעדים שלי על מנת להחזיר את הקשר שלי עם אלוהים.

תקופה ארוכה קראתי את המשפט “כששום דבר אחר לא עובד, תעבוד עם אלכוהוליסט [סקסוהוליסט] אחר”. בשבילי זה לא תמיד עובד. ספרות, עבודת צעדים, תפילה, מדיטציה בכל דרך והפסקה בקשר עם חברי SA אחרים היא לרוב מה שאני צריכה, בשבילי לפחות.

יש לי אמון מלא ב-SA ואין לי שום אמון בכוח הרצון שלי. אני תמיד אומרת שזה כנראה יהיה המצב למשך שארית חיי – כי המחלה הזאת הורגת אנשים, והיא כמעט הרגה אותי. היום ורק להיום, יש לי חיים שהם לגמרי “מעבר לחלומות הכי פרועים שלי”. תודה לאל ש”אלוהים ללא ספק נמצא שם עבור הסקסוהולוסטים”.

קטי S, דבון, בריטניה

Total Views: 123|Daily Views: 1

Share This Story, Choose Your Platform!