כוחות שונים דחפו אותנו לסדנת סוף שבוע ראשונה של החלמה ב-SA הודו שהתקיימה באשירוואד, בנגלור. הכוחות האלו כללו פשיטת רגל רוחנית מסכנת חיים, כישלון מוחלט של מתינות ושליטה עצמית ושרשרת אירועים מבטיחה בין שלל חיפושים נואשים.

היינו בסך הכל 34 אנשים ממגוון גילאים, מינים, מקצועות, שפות ומקומות. אך המגוון הכי גדול היה בשלבי הכניעה וההחלמה שלנו, שכללו נכונות מהוססת, נפילות כרוניות, התנגדות מפוחדת להיכנע ומאבק כואב עם הגדרת המפוכחות של SA. למרות שהיינו מגוונים, התאחדנו סביב הרצון שלנו להפסיק ליפול טרף לתאווה.

הגענו לסדנה הזאת זרים, כשאחדים מאיתנו היו קודם בקשר אינטרנטי רופף. כשברקע פחדים עמוקים משיפוטיות, הפרת אנונימיות ומחלת התאווה המייאשת, נאחזנו בתקווה זהירה להיות (או להיעשות) חופשיים. עם זאת, נפרדנו כמשפחה- עם חיוכים מלאי אהבה, תקווה מחודשת ויותר שמחה בלב.

הסדנה, שנמשכה 3 ימים, הייתה מפכחת מאוד (תרתי משמע). בעוד שאני נאבקתי על תקופות מפוכחות של 15 ימים, 15 שנות המפוכחות של אחראי הסדנה נשמעו לי כמו 15 תקופות חיים. כמובן שציפיתי לקדוש שעושה ניסים, אך להפתעתי ולשמחתי הוא היה בן אדם – סקסוהוליסט מלא פגמים, ממש כמו כולנו. לא המבטא ולא ההבדלים התרבותיים היוו מחסום. הוא עזר לנו להרגיש בבית עד ששכחנו שהוא תושב זר שחוזר לבקר בהודו אחרי 30 שנה. עדות נוספת היא כמה נוח הרגישו שתי נשים בין כל הסקסוהוליסטים הגברים המשוגעים.

אחרי שהתחלנו עם שיתוף מלא כנות ביום הראשון, אחראי הסדנה הוביל עם פגיעוּת. בעדינות הוּבלנו לכניעה של צעד אפס, ואחריה כנות בלתי מתפשרת ובלי בושה. לאחר מכן היו יומיים של עבודת צעדים רצינית, שהרגישה כמו משחק הודות לפעילויות קבוצתיות מגבשות, הכנת כרזות יצירתיות והומור. התרגילים המדהימים שפותחו על ידי דייב טי המנוח הועברו הלאה והוכיחו את עצמם כדרך ייחודית להמחיש את הצעדים בצורה יצירתית. השיתופים, עבודת הצעדים, התפילות, המשחקים והתרגילים הקבוצתיים – כולם תוכננו והותאמו בקפידה.

איזו הוכחה טובה יותר יכולה להיות ליעילות החוויה הזו מכמה צעדי 4 ו-5 מזככים? השעות חלפו בהרהורים שקטים כשכתבנו את ספירת המלאי של צעד 4 שלנו. עשינו זאת בין הגנים היפהפיים של אשירוואד, הפינות השקטות וחדר התפילה הטהור. שיתפנו את ספירות המלאי שלנו במפגשים אחד-על-אחד מלאים בפגיעות עמוקה, וקיבלנו זאת בחזרה בעדות שקטה ועמוקה יותר.

היום האחרון היה כולו חיוכים מאוזן לאוזן וחיבוקים חמים. כל המשתתפים קיבלו מתלה מפתחות יפהפה מעץ כתזכורת לסוף השבוע, כמו גם עותק בחינם של עיתון ESSAY (כתב העת הבינלאומי של SA). אני חושב שכולם רצו להישאר, לתת שירות ולצמוח בהחלמה – ביחד. התוצאות ניכרו תוך שבועות ספורים:

• נפתח מושב מידע לציבור (PI) בעיר צ’נאי, לאחר זה שהיה בבנגלור.
• נפתחו ברחבי הודו 6 קבוצות פיזיות כמו פטריות אחרי הגשם.
• התקבל סכום שיא של תרומות מסורת 7.
• קריאות כניעה בין חברי התכנית נעשו יותר נפוצות והתקבלו בברכה.
• התחילו להופיע כתיבות של צעד 10 יומי.
• הניסיון, כוח ותקווה נהיה יותר עמוק, מלא ענווה ומחשבה.
• התחילו לזרום הצעות, יוזמות ורעיונות חדשים.
• הודות להצעה חדשה להדפסה על פי דרישה, יכול להיות שהספרות של SA תהיה זמינה באזור, בעיתו ובזמנו של כוח עליון.

אין ספק שהסדנה חיזקה את ה”אנחנו” במפוכחות ובהחלמה. נראה שרבים גם הרגישו את ההקלה שבאמונה עמוקה יותר ב-SA, ב-12 הצעדים, בחברותא ובכוח עליון.

אז כן, המחלה הזו כרונית ומשתקת, אבל המתנות בהחלמה עולות משמעותית על המחיר הנראה לעין. התקווה שיום אחד נצליח לשלוט בתאווה וליהנות ממנה מתה אצל רבים מאיתנו, בעוד שהתקווה שחיים מספקים ומשוחררים מהתאווה הם אפשריים (ובמרחק נגיעה) רק התגברה.

כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להמשיך להיות בענווה, לעבוד את הצעדים בכנות בלתי מתפשרת, להגיע לקבוצות, להיות בחברותא ולא בכאילו, לתת בחופשיות ממה שניתן לנו ולשמור על הבית שלנו מסודר.