בעקבות ההמלצה שבספרות לקבל עזרה חיצונית כשצריך היה צעד שלישי עמוק יותר אשר קירב אותה לאלוהים

בכדי לכתוב על מסירת חיי לאלוהים, אבקש לקחת כנושא את אחד המשפטים הפחות מצוטטים בספר הגדול ”אם אנו משתייכים לקהילה דתית הדורשת התמסרות בבוקר, ננשתתףם גם בזה.” (הספר הגדול עמ’ 87).

הצטרפתי לאס איי כניצולה ממסורת דתית קפדנית שלימדה אותי שאלוהים הוא שופט סטריאוטיפי אשר דן אנשים בעבור הטעות הקטנה ביותר – בעיקר סקסוהוליזם. זאת איננה ביקורת על מסורת דתית כזו או אחרת. יש לי חברים וספונסיים השייכים לדתות שונות ולחברותא וודאי שאין שום דעה לגבי דתות אלה. אך הגעתי מרקע רוחנית פגוע.
האמנם אוכל למסור את חיי ורצוני לאלוהים מסוג הזה? התחלתי בצעד אפס והתקדמתי משם. בצעד השני סיימתי את התרגיל מספר צעד קדימה לפעולה, כאשר מילאתי את העמודה האחרונה מצאתי את האלוהים שאותו אני מבינה היום – אלוהים שמחבב אותי ואוהב אותי, רוצה שאהיה שמחה ואוהב את משפחתי. בכיתי רבות כשמילאתי את העמודה הזו. היום מצאתי מסורת דתית העונה לההבנה הזו.

בעבר היו לי בעיות משמעותיות עם שינה וגם עם שירות הצ’אט שמשתמשים בו בחברותא. אמש נטלתי את כדור השינה החזק שהתקשתי לקחת. הלכתי לישון בשעה סבירה, ישנתי ברוגע לילה שלם, וקמתי בטבעיות מוקדם בבוקר למחרת.

מסרתי לאלוהים את כל הבוקר שלי. כמעט והגעתי למקום הפולחן שלי. הייתי שקועה במדיטציות והרהורים, לא בראשי שהיה מחובר מאז שהצטרפתי לחברותא בשנות ה-80, אלא מעומק הרגשת הלב והנשמה שלי. אני מניחה שלזה קוראים התעוררות רוחנית.
ארגנתי מחדש מספר התחייבויות כדי שאוכל להקדיש את עצמי לייצוב רגשי על פי המלצה שקיבלתי מירחון רפואי שקיבלתי. לפי המלצת הספר הגדול לקחתי את בעיות הרפואיות שלי אל אנשי מקצוע כדי לאפשר את הצורך העליון של רצוני: התיישרות עם רצונו של אלוהים בשבילי, כפי שאני מבינה אותו.

אני מאוד מודעת שהנושא בצעד השלישי, מסירת חיי להשגחת אלוהים, הוא רק החלטה. קיבלתי אותה לפני מספר שנים אחרי שסיימתי את אותה טבלה בצעד השני. היומיים האחרונים הללו העמיקו את ההחלטה מעבר לכל מה שרצוני חסר העזרה יכל להשיג במשך חמישים שנים.

בחזרה לעמוד 87, התחייבתי מחדש ל”התמסרות הבוקר המוחלטת”, לתפילות קבועות שהן חלק מהמסורת הדתית שלי, ולצעד האחד עשר באופן כללי: בספרות, בתוך נסיון מצטבר של אנשים ששוחחתי איתם בנושא, סדנאות שבהם השתתפתי ועבודת צעדים שעשיתי בשלוש סדנאות צעדים שונות. כעת אני נמצאת בצעד התשיעי יחד עם הספונסר שלי, המרוצה מהעבודה שהשלמתי כמיטב יכולתי בצעדים 10, 11 ו-12 במהלך שלוש השנים האחרונות.

אינני יודעת לאן זה יוביל, אני רק יודעת שזה מרגיש אמיתי יותר מכל מה שהכרתי בהחלמה עד היום. נהוג לומר שאם ניתן לתאר את זה, זה לא אלוהים. החוויה הזו נוגדת תיאור באופן נחרץ. ותגובתי היחידה היא להודות בענווה ולהעביר את זה הלאה.