התוכנית של סקסוהוליסטים אנונימיים עדיין אינה זמינה ברוב בתי הכלא ברחבי העולם ובאירופה. ההתמכרות שלי הפכה אותי לאסיר של התאווה. זה היה ממש נורא ובתודעת המציאות שחוויתי הרגשתי שזרקתי את חיי מהחלון במרדף אחר התאווה. אני לא יכול לדמיין כמה קשה זה יכול להיות אסיר של התאווה ולהיות אסיר אמיתי בו זמנית
הגעתי ל"אלכוהוליסטים אנונימיים" לפני כארבע שנים. עד אזלא ידעתי שאני מכורה. הקש ששבר את גב הגמל היה שהתחלתי לחשוב על התאבדות כל יום. אחרי שהשתמשתי לא יכולתי להרגיש טוב, פשוט הרגשתי כאב חזק ולא ידעתי מה לעשות עם זה ואיך לעזור לעצמי. התפללתי שאלוהים ייתן לי מוצא מהאובססיה שלי.
בחברותא, אנחנו שומעים הרבה על שינוי. תפילת השלווה שלנו מדברת על ה"אומץ לשנות". בתחילת הדרך, חברים מפוכחים מספרים לנו שיש להגיע ל"נכונות" כדי לשנות. אבל מה זה בעצם שינוי, במונחים של החברותא ומפוכחות?
הגעתי ל-SA בשנת 1999 בנסיבות לא פשוטות בעקבות תקופה ארוכה של התנהגות כפייתית לקויה שכללה מעט אנשים אך השאירה הרס בתוך התא המשפחתי שלי. את היקף ההרס גיליתי שנים רבות מאוחר יותר רק לאחר שהתמסרתי לעבודת תוכנית הצעדים בלב שלם
כשהייתי חבר חדש בחברותא, שמעתי דבר שגרם לי לצחוק ''אני נרקיסיסט שמתעב את עצמי''. חשבתי שזה מצחיק, אבל בו זמנית רציתי לבכות בגלל שההצהרה הזו היא באמת נכונה לגבי. אני סקסוהוליסט והרווחתי בדין את הכיסא שלי בSA. יש לי מחלה פאטלית, חשוכת מרפא ומתקדמת, מחלת נפש אמיתית. בנס בלתי מובן, התוכנית עזרה לי למצוא את דרכי לכוח העליון שהחזיר אותי לשפיות. אכן, כל מה שיש לי הוא למעשה דחייה מותנית רק להיום של המחלה הרוחנית שלי, אך זה עצמו נס מוחלט בעבורי. החלק האחר של הסיפור שלי הוא שאני הר געש מתפרץ. השנאה העצמית שלי הובילה אותי לכעסים בדרכים שהלכתי שהיו קרובים למוות וכן לנסיונות אובדנות ממשיים.
שמי לינה, אס איי, מפוכחת מאז 2010, מקסיקו סיטי נולדתי בשנת 1968. נגמלתי מבקבוק רק בגיל שש. כתוצאה הייתי נושא ללעג בבית. אני זוכרת את ביתי עשוי מרצפה דקה ומלוכלכת; היו לנו משאבים דלים והרבה צרכים כספיים. הייתי צעירה משמונה אחים בנוסף להיות ילדה עם מחלת בטן.
I started coming to Sexaholics Anonymous at the beginning of 2019. I had experience in other recovery fellowships, so I already trusted the 12-Step approach. Thanks to AA, my father got sober for the first time in his life in 1995, and even though he had relapsed before he passed away, I already knew for sure that the Program worked.
“Keep it simple”—how profound and how difficult. When I came to SA I looked for that special something that would knock my socks off and catapult me into sobriety. How disappointed I was when my sponsor said, “I’m not keeping any secret tools from you; the experience I have I have shared with you; there are no bunnies in the hat.”
Last October, the Seventh Convention of SA Mexico was held in the city of Tuxtla Gutierrez. The convention was attended by 47 SA members and 13 S-Anon members; for several participants this was their first convention and their comments are below. We, the organizers, thank the Higher Power (God as each one conceives Him) for this experience that was so important in our recovery.
COURAGE TO CHANGE doesn’t just come about randomly. At least, it never has in my life. I don’t think I have much courage, much less the courage I need in order to change. Changing myself can be scary. Sometimes it terrifies me. But turning my life and will over to the care of God as I understand Him helps me find courage.
