webmaster

השם שלי הוא יושי, יש לי רצון עז להפסיק להתאוות ולהיות מפוכח מתאווה. ההחלמה שלי החלה ב-29 ליולי 1994. אני עכשיו בן 77 וזכיתי שהיו לי הרבה אירועים 'מצילי חיים' בחיי.

לאחרונה ציינתי את שנת הניקיון החמישית שלי ב-SA ומעולם לא יכולתי להיות יותר אסיר תודה על כך. אני זוכר שדיברתי עם חבר ותיק אחרי פגישה במדינה שלי. עדיין הייתי חבר חדש ב .SA-הוא היה בתוכנית שמונה שנים. שאלתי אותו מה לעשות עם החברים הישנים שלי עכשיו שאני מפוכח. הוא אמר לי שאני לא יכול לשמור על קשר עם חברים מהחיים הישנים שלי כי זה מסוכן וזה עלול לפגוע במפוכחות שלי.

הנה אני כאן שוב. התגעגעתי לעיר הזאת. לא הייתי פה כמעט עשור. אני נושמת את אוויר חוף הים. מלפניי החיבוק הקריר של הים ומאחוריי קו הרקיע הנישא אל על וההרים.

טיולים כשלעצמם הם מתנה גדולה מאלוהים – יש למשל אנשים שלא יכולים לטייל בגלל בעיות גופניות או כספיות. טיולים יכולים להרחיב אופקים, לתת השראה, להכיר מקומות חדשים, אנשים חדשים וארצות חדשות. טיולים הם חלק מהחיים שלי, לא חשוב אם אני במנוחה או עובדת. אני כל כך אסירת תודה לאלוהים על המתנה הזאת. אז למה אני זקוקה למפוכחות בשביל לטייל?

גם אחרי שהצטרפתי ל-SA והתחלתי לצעוד את הצעדים, היו הרבה דברים שלא הבנתי. אחד מהם היה "תזמון הכוח העליון". נאמר לי שוב ושוב על ידי אחד מחבריי שהתקדם לפני בצעדים, ש"תמיד אדע" מתי לעשות כפרות, ולמי, ומה לומר להם, כל עוד אני מחובר כראוי לכוח עליון. כאשר אני רציתי לבצע כפרה של צעד תשע, הייתי מוודא עם הספונסר שלי באילו מילים להשתמש, למי ומתי לדעת את מהו הזמן הנכון לעשות את הכפרה. חשבתי שזיהוי הזמן הנכון לבצע את הכפרה תהווה חוויה של כוח עליון אמיתי - "העיתוי של הכוח העליון". אני חושב שצורת חשיבה כזו אינה שגויה. עם זאת, לאחר מכן חוויתי חוויה שבה זיהיתי את הזמן הנכון בבהירות ובצורה נחרצת יותר.