הספונסר שלי היה אומר לי, “למה להאכיל את הזאב? תן לו לרעוב”, בהתייחסו לתאווה השוכנת במוחי. בהתחלה הסכמתי איתו חלקית. אבל עמוק בתוכי האמנתי שהתאווה הזו היא חלק בלתי נפרד מקיומי, למי שאני, למרות שידעתי שהיא הורגת אותי, הורגת את נשמתי. אני נאבק ברעיון לתת לו לרעוב. קישרתי רעב לאוכל והאמנתי שאם אהיה רעב, הפתרון היחיד הוא לאכול, להתקשר לחבר תוכנית, להשתתף בפגישה או להתפלל למען הקלה שתחושת הרעב לא תכניס לי אוכל לבטן. כמו כן, שיקפתי לעצמי שרק שימוש יוכל להזין את הרעב שלי לתאווה. בסופו של דבר הבנתי שנקודת המבט הזו היא שקרית, אבל זה לקח לי כמה שנים כדי להבין את זה באמת.
במהלך השלב הראשוני של מסע ההתפכחות שלי, חוויתי תקופות של הימנעות מטלטלת. אני אשמור על איכות טובה של פיכחון במשך כמה חודשים, אבל אז הייתי מתחיל לחפש חוויות תאוותניות, שגוררות אותי לקצה הצוק של הנפילה. זה יגרום לי לבהלה ואז הייתי בורח חזרה להתמסרות מלאה לתוכנית – נוכח בפגישות מדי יום, עושה שיחות, ויוצא מהבית כדי להימנע פיתוי. הייתי מקבל בחזרה מפוכחות באיכות טובה לכמה חודשים, רק כדי לחזור על הסבב הזה שוב.
בשלב מסוים, הספונסר שלי הציע תקופה של התנזרות מוחלטת – להימנע מקיום יחסי מין עם בת הזוג לזמן מה – בין חודש לשלושה חודשים, המכונה גם “התייבשות”, כך שאוכל לגלות בעצמי אם מין הוא אכן נתון לבחירה ואם אי הזנת הרעב תהרוג אותי. אולם היה תנאי אחד: אשתי הייתה צריכה להסכים לכך. היססתי אם לשוחח איתה על כך כי היא הייתה סקפטית לגבי זה בעבר, הפגינה את סוג ההתנהגות האופייני לבת זוגו של מכור. אבל, להפתעתי, היא הסכימה; ובתמיכתה הייתי מוכן לצאת למסע.
הניסיון הראשון להתנזרות נמשך לאורך יום; הבא לשלושה ימים, והבא לחמישה ימים, כל ניסיון מסתיים בכישלון. לא התייאשתי; כל זה היה חדש לי ואחרי כל כישלון, החלטתי להתחיל מחדש. התמדתי, התאמצתי ליום אחד, ואז לחמישה ימים, ולבסוף להשיג התנזרות של תשעה ימים. אבל דפוס הפעולה נמשך, לחזור לשימוש במין בכל פעם. מתוסכל מחוסר ההתקדמות שלי, התקשרתי לספונסר שלי. כשהוא שאל לדעתי למה חשבתי שזה לא עובד, הסברתי לו שאשתי ואני עדיין עוסקים בפעילויות אינטימיות כמו חיבוק ונשיקות, שהובילו בהכרח למין.
עם זאת, הבטחתי לו שיש לי פתרון וברצוני לדון בו איתו תחילה. אני האמנתי שהימנעות מאינטימיות עם אשתי ואפשרות לחיות בנפרד לזמן מה עשויה להיות התשובה. להפתעתי, הוא לא הסכים עם הרעיון הזה. במקום זאת, הוא יעץ לי לשמור על אינטימיות עם אשתי אך להימנע מקיום יחסי מין. שקלתי את ההצעה שלו. בלתי אפשרי! אני שואל את עצמי אם איכשהו הוא הפך למלאך או למעמד של ישות כלשהי, לאחר 30 שנות פיכחון, יתכן ששכח את כוחה של התשוקה המינית. התחלתי לחשוב שהוא לא הבין לגמרי את המצב שלי. בעוד שיחת הטלפון נמשכה, התנגדתי לעצתו, והחשבתי את הרעיון של אינטימיות ללא סקס כלא אמיתי.
אבל הוא התעקש על כך ושיתף סיפור על חבר שפעל על פי גישה זו בהצלחה כאשר במהלך קיום יחסי מין עם אשתו הוא הפסיק את האקט כי היו לו מחשבות על נשים אחרות. היה לי קשה מאוד להאמין למה ששמעתי, ומה שעוד יותר הדהים אותי בסיפור הזה שאשתו של אותו חבר כיבדה אותו על כך. הוא הבטיח לי שאעריך את הגישה הזו אם אנסה ליישם אותה בכנות. אני אסיר תודה על כך שאלוהים נתן לי את הכוח לנסות ולהמשיך לנסות. אני המשכתי לנסות עד שאחד מהניסיונות להימנעות הצליח ואשתי ואני הצלחנו להימנע מקיום יחסי מין לאורך חודש. של התנזרות. כחודש לאחר מכן, היו לנו חודשיים של הימנעות. אני עדיין לא יודע איך אנחנו הצלחנו להגיע לכך; זה הרגיש כמו נס. חווינו אינטימיות וקרבה, ובכל זאת לא עסקנו בפעילות מינית. והנקודה החשובה, לא מתתי. היחס שלי למין השתנה לחלוטין מכיוון שהמשמעות של אינטימיות אמיתית התגלתה. מעולם לא חוויתי אינטימיות אמיתית לפני כן.
במפגשי הקבוצה נהגתי להקשיב ל”החזון בשבילך”. זה תמיד נתן לי השראה, השרה תחושה של רוגע ותקווה. כיום, זה מהדהד ברמה עמוקה יותר, ומתאר במדויק איך אני מרגיש לגבי סקס. אני רוצה לצטט חלק ממנו כאן:
“מובן מאליו שלא תוכל למסור משהו שאין לך. דאג שהקשר שלך איתו יהיה בסדר, ואירועים גדולים יקרו לך ולאין-ספור אחרים. זוהי העובדה הגדולה בשבילנו”.
“תן בחופשיות ממה שאתה מוצא והצטרף אלינו. אנחנו נהיה איתך בחברותא של הרוח, ואתה ודאי תפגוש אחדים מאיתנו כאשר תצעד בדרך הגורל המאושר.”
דמעות זולגות בקרבי כשאני מהרהר במילים הפשוטות האלה. כמה אני אסיר תודה לאלוהים שאני חש כזאת הערכה.
עכשיו אני מבין את האמת בדברים שהספונסר שלי אמר לי: אתה לא באמת יכול להבין משהו עד שלא התנסית בו בפעם הראשונה. נהגתי לשתף דוגמה דומה בפגישות, שלא משנה כמה תיארתי תפוח למישהו שמעולם לא ראה או טעם אחד, הם לעולם לא ידעו מה זה תפוח באמת. אותו עיקרון חל על לחוות פיכחון ושלווה.
בעבר נאבקתי עם יו-טיוב ומדיה חברתית. למרות שהייתי צריך אותם לעבודה וללימודים, זיהיתי את הסיכונים הפוטנציאליים שהם מהווים לפיכחון שלי. בעבר התייחסתי לכך כמצב של שחור-לבן: להיות ברשתות החברתיות וביו-טיוב יוביל בהכרח למעידות, ואין מה לעשות בנידון.
אולם לפני ארבעה חודשים החלטתי ליזום את מונה הגבולות של יו-טיוב. המונה הזה נועד להתאפס בכל פעם שחציתי את הגבול הספציפי שהצבתי לעצמי. כדי שהיוזמה של המונה תהיה יעילה, הייתי צריך להגדיר הגדרת מפוכחות ל”מפוכחות בהצבת גבול ליוטיוב”, בדיוק כמו של-SA יש הגדרת פיכחון. ללא קווים מנחים ברורים, זה לא יהווה יותר ממחסום שטחי.
כשחשבתי על זה בזמנו, הגעתי להגדרה הבאה: אין גישה ליו-טיוב אלא אם כן הוא משמש למטרת עבודה, לימודים או מטרה הקשורה לרווחה. התוודיתי לעצמי שעד אז השימוש שלי ביו-טיוב תמיד הונע על ידי התאווה או על ידי סקרנות לא בריאה. הגישה החדשה עבדה; היא הגבירה את המודעות שלי ביחס למה שאני צופה, חשיפת ההכחשה תוך הקפדה על גבולות ברורים. בזמן שמפוכחות היא מתנתו של אלוהים, התוכנית שלנו היא ללא ספק תוכנית מבוססת פעולה: אני חייב לעשות את החלק שלי.
מאוחר יותר, יזמתי מונה נוסף בשם “לדוג את המבט שני”. מטרתו הייתה להגביר את המודעות שלי כשאני מחפיץ נשים באופן מכוון בין אם זה דרך הפרופיל שלהן ברשתות החברתיות או בחיים האמיתיים, תוך בחינת המראה החיצוני שלהן, הלבוש שלהן ודברים נוספים. לקח לי בערך חודש לאפס את המונה הזה שוב ושוב, אבל עכשיו אני חווה גם ניצחון מתקדם על סוג זה של תאווה, ונקיטה בגישה זו שיפרה משמעותית את איכות הפיכחון שלי. כיום, הפיכחון שלי מתאפיין ברוגע, שלווה והערכה חדשה לחיים. אני חווה פחות קונפליקטים פנימיים.
שוב, אני מוצא נחמה במילים של “החזון בשבילך”: “אנחנו ערים לכך שידוע לנו אך מעט. אלוהים יגלה עוד לך ולנו, כל הזמן”.
עצם זה שאני לא חווה משהו זה לא אומר שהוא לא קיים. הגעתי להבנה הזאת שיש חיים מעבר להתמכרות, חיים מלאים בשלווה וחיבור אמיתי לאלוהים. מי ייתן ואלוהים ימשיך לגלות לי יותר, לכל אילו שמחלימים ולמי שעדיין סובלים.
אני אסיר תודה ל-SA, לספונסר שלי, לחברים ולאשתי, שחוותה את החלק שלה בסבל ובקשיים לאורך המסע הזה.
לואי ז', מצרים
