שמי לינה, אס איי, מפוכחת מאז 2010, מקסיקו סיטי

נולדתי בשנת 1968. נגמלתי מבקבוק רק בגיל שש. כתוצאה הייתי נושא ללעג בבית. אני זוכרת את ביתי עשוי מרצפה דקה ומלוכלכת; היו לנו משאבים דלים והרבה צרכים כספיים. הייתי צעירה משמונה אחים בנוסף להיות ילדה עם מחלת בטן.

הורי אף פעם לא היו זמינים, תמיד עסוקים בהתמכרויות שלהם – אלכוהול וניקוטין. תקשורת לא הייתה טובה בבית; היו אלימות במשפחה, בריונות, התעללות נפשית ומילולית.

אני זוכרת שבבית הספר היסודי הייתי ילדה בעלת התנהגות טובה וקיבלתי ציונים מצויינים בכל המקצועות, אבל לא היו לי חברים. בקושי שיחקתי בחוץ, בזבזתי את זמני בלגזר, לצייר, לקרוא סיפורים וללמוד. לא הרגשתי נוח לעסוק בשיחות עם אחרים; הייתי מסוייגת מאד.

בגיל תשע התחלתי לעלות במשקל. גם התחלתי לעסוק בכפייתיות בהתכככויות עם רהיטים עד שפצעתי את עצמי. כאשר ראיתי שעור שלי ניזוק קשות, הודעתי לקרובים שלי ונלקחתי לבית חולים. קיבלתי טיפול, אך בסוף הריפוי התחלתי שוב. הייתי צעירה מדי כדי להבין מה מתרחש. קרובי משפחה שלי לא הבינו גם הם. אולי הם חשבו שאני מתבגרת מוקדם והם השגיחו עלי בהקפדה משום שכל פעם שהייתי יכולה, התגנבתי לעסוק בהתכככויות.

בגיל 15, בבית ספר תיכון, כבר התחלתי עם דיאטות על מנת לרדת במשקל מהר ככל שהייתי יכולה; שנאתי את גופי, תיעבתי את עצמי כל פעם שהסתכלתי במראה. פניתי לפנטזיות רומנטיות כמו אופרות סבון, ארוטיות, חטטנות, אקסהיביציוניזם וסיפורים ארוטיים.

אבל עכשיו הייתי מאוננת בכפייתיות. במקום ללכת ללמוד, נהגתי ללכת לבתי קולנוע היכן הקרינו סרטי מין מפורשים ואיפשרתי לאחרים לגעת בי ונגעתי בהם גם. לרוע מזלי לא סיימתי את בית הספר התיכון שלי משום שנפלתי לתוך דיכאון נעורים חזק מאד עם נימות של מחשבות אובדניות; היה לי רצון קבוע לעזוב את הבית ולא לשוב לעולם.

כאשר הייתי בת 17, אלהים כיוון אותי לבקש עזרה מאיי איי. אע”פ שלא הייתי אלכוהוליסטית או מכורה לסמים, הקבוצה קיבלה אותי באהבה ולימדו אותי איך התוכנית עובדת, הצעדים, שירות, פגישות וכו’… הרגשתי טוב מאד אבל לא התאמתי שם כל צורך. הם הציעו לי לחפש אחרי חברותות אחרות. כן חיפשתי חברותות אחרות והייתי קרובה למצוא בית, אבל תמיד הרגשתי חסרה.

כמה שנים אחר כך, מצאתי את החבר הראשון שלי; הוא כעת בעלי. אז התחילו עבורי בעיות נוספות. כאשה אשר פעלה על תאווה בצורות שונות במשך שנים רבות, חיוויתי עכשיו קושי להתאים את עצמי לגבר אמיתי, להיות אינטימית אתו רגשית ומינית.

חזרתי לאונן, לרומנטיות, פנטזיות מיניות ופלירטוטים. באותו זמן נכנסתי להריון ואיבדתי בתי הראשונה משום שהיו מומים גנטיים מה שהיה נורא עבורי, הרגשתי אשמה כי הייתי מכורה לניקוטין אז, עישנתי כמה סיגריות ביום והפרעות אכילה שלי התעצמו כך ששנאתי את עצמי עוד יותר כאשר הסתכלתי בעצמי במראה והייתי לוקחת כדורים כדי לדכא את הרעב שלי. אף פעם לא בכיתי על אובדן בתי; הסתרתי את רגשותי, תמיד ניסיתי להיות אשה חזקה ואמיצה.

אז, אחרי לידות של שלוש ילדי הבאים, שקעתי לחלוטין לאוננות ותמיד הרגשתי מפוחדת; התאוותי לגיסים שלי, לשכני, למכרים שלי, בתוך מחשבה שכל אחד וכולם היו יותר טובים מבחינה גופנית מבעלי.

על מנת לרפות, התחלתי לימודים וסיימתי תיכון, אז באוניברסיטה ואז מצאתי אינטרנט אשר הפכתי אותו לכלא האישי שלי. באינטרנט בזבזתי שעות בעשותי שיעורי בית וגם בגלישה לאתרי אינטרנט בחיפושים אחרי חברים אקראיים, מין ורומנים.

סיימתי תיכון כאשר הייתי מבוגרת, אך לא היה לי ריכוז יותר כדי להמשיך במכללה. ראשי היה מלא אובססיות, מלא הפרעות מיניות ורומנטיות; כח שלי היה נמוך ונפלתי לדיכאון קבוע, מבקרת בתי מלון מוזנחים, הסתבכתי בכמה קשרים חולים, בזבזתי כסף רב בניסיונות להראות מזהירה, בתכיפות נדבקתי בזיהומים אשר עברו דרך קיום יחסי מין והביאו אותי לרופא נשים. צפיתי בפורנו כמעט כל יום. לא הייתי יכולה לישון בלילות ונכנסתי לבולמוס של אכילה אשר מדי פעם הביאו אותי לידי הקאה. נכנסתי להריון מחוץ לנישואין והיתה לי הפלה. לא פעלתי כיאות בבית או בבית הספר או בעבודה.

אז, אחרי כמה שנים, בעלי גילה אותי. השארתי את הטלפון בבית והוא הסתכל בו משום שהייתי מקבלת הרבה הודאות. כמו אליל מחרס אשר נפל על רצפה, תדמית שלי נשברה אצלו: תוך שניה בראש שלו, הפכתי מאשה אהובה לזונה. הוא זרק אותי מהבית ואמר לי שהוא הולך להגיש תלונה אצל השופט על מנת לקבל החזקה של ילדים קטנים. הוא אמר לי שהוא הולך להשאיר אותי אצל משפחתי והולך להגיד להם שאני זונה ויציג להם טלפון שלי כהוכחה.

כאשר הוא התעמת איתי, הוא פיצץ בועה ורודה של תאווה בה הייתי חיה במשך שנים והייתי חרדה שאאבד את ילדי. בעת שמזוודות שלי המתינו לי על יד דלת, הוא אמר לי שאם לא אבקש עזרה ואשנה את דרכי, אנחנו נתגרש.

יום אחד, תוך כדי פחד וייאוש, ניסיתי את הכל כדי לעקוף חסימות אשר הוא התקין במחשב. תוך כדי, הגעתי לאתר הנקרא סקסוהוליסטים אנונימיים ממקסיקו והתעניינתי בו. המשכתי לקרוא, יותר ויותר, והגעתי לשאלת מבחון אשר גרסה, האם את מנהלת חיים כפולים? שאבתי את הכל, כל המידע אודות המחלה, הבעיה והפתרון, וכעבור זמן קצר הלכתי לפגישה ראשונה.

אני חושבת שזה היה מעשה של השגחה עליונה, מעשה חסד של הכח העליון שלי אשר הוביל אותי לדף אינטרנט הזה; לחשוב שישנם עוד אנשים כמוני בעולם, במקסיקו, שיש להם התמכרות זו והולכים כל שבוע לתמוך אחד בשני כדי להחלים! לא היה לי מושג. מעשה של השגחה עליונה זה סלל דרך שלי אל אס איי.

היום אני מודה לאלוהים אשר בחר בי בין כה הרבה נשים אשר זקוקות לתוכנית זאת; אשר העניק לי הזדמנות להצטרף לתוכנית נפלאה ואוהבת אשר עוזרת לי לקבל את עצמי כפי שאני; לאהוב את עצמי בצורה בריאה ולכבד את גופי, את נשמתי וישותי.

היום יש לי חברותא אשר מתאימה לי באמת, מזדהה בטבעיות עם החברים שלי.

אימון עם בעלי גדל כל יום, וגם אהבה אמיתית. אינני רוצה לשנות אותו יותר; היום אני נהנה באהבתו, אוהבת אותו כפי שהוא. היום אני רואה שאני הייתי בעיה, לא הוא.

אני ישנה בשלום ואני מאושרת, אפילו עם בעיות של החיים. תאווה שלי צצה מדי פעם, אך אני לא מתעסקת בה יותר ולא הולכת מסביב ומפחדת ממנה. אני מכבדת אותה – ערמומית, מבלבלת ועוצמתית – וזה עוזר לי לשמור ממנה מרחק; אם פיתוי נמשך, אני פונה לכח העליון שלי שהוא חזק יותר מתאווה.

תודה לכם סקסוהוליסטים אנונימיים. מצאתי שלום ומשמעות בחיים אשר תמיד חמקו ממני. תודה לך אלוהים שאתה תמיד דואג לי עם היד הנעלמת שלך.