ביוני 2017 פניתי לחבר SA בתגובה להודעת מייל שלו שנשלחה חודשיים לפני כן, וידעתי שיש לי בעיה של התנהגות כפייתית. על בסיס יומיומי, סיפקתי את ה’צרכים’ שלי כמו תוכנה אוטומטית שעושה חיפושים חוזרים ונשנים. המשכתי לנסות למלא את הריקנות הנוראית שהסתרתי עם החיים הסודיים שלי במשך שנים.
“היינו מכורים לתחבולות, להתגרות, לדבר האסור. הדרך היחידה שהכרנו כדי להשתחרר מזה הייתה לעשות את זה” (הספר הלבן, עמ’ 203). הבנתי לראשונה בחיי שההתנהגות המינית שלי עם זרים במקומות ציבוריים רק מילאה את הפנטזיות שהפורנוגרפיה הציתה. עכשיו רציתי להיות הבמאי, השחקן, התסריטאי והקהל של ההצגות שלי עם ‘מושאי התאווה שלי’ (הספר הלבן, עמ’ 162).
אבל הייתי מבודד לחלוטין עם הבעיה שלי. “ההרגל שלנו הפך את הקירבה האמיתית לבלתי אפשרית” (הספר הלבן, עמ’ 203). ניהלתי מפגשים מזדמנים מגיל צעיר. בגיל 16, רכבתי על אופניי בשבילים מרוחקים בתקווה ליצור קשר עין עם מישהו ולהתחיל משהו. רק במקרים מעטים מישהו הסתכל עליי בחזרה, אבל זה היה מספיק כדי להרגיש שמקבלים אותי – לפחות לזמן מה.
כשהתחלתי לעבוד את הצעדים עם הספונסר שלי כמה חודשים אחרי שמצאתי את SA, הבנתי שתאווה הייתה יותר מסתם רצון אנוכי שלי לשלוט מינית באנשים, חיות, אובייקטים ופנטזיות. תאווה הייתה כמובן כל זה, אבל היא גם עיוותה את המין עצמו, את מה שאני מאמין שהכוח העליון יצר כדי להקל על קיומי בעולם. הייתי תקוע בתפיסה המעוותת שלי על מהות המין.
אבל הרגשתי מוגן במציאות החלופית שלי. יכולתי לסגת ולהרגיש בטוח מהעלבונות של הוריי, הדחייה והנטישה הרגשית שלהם. ילדים אחרים התייחסו אליי אפילו יותר גרוע, אבל השתמשתי בכוח העל שלי כדי לבנות קיר שקוף שדרכו עדיין יכולתי לראות אותם, אבל נשארתי בטוח מהלעג והצחוק שלהם. מצאתי פתרון לכל בעיותיי בפורנוגרפיה, פנטזיה והתנהגות כפייתית, אבל אף אחד לא יכול היה לדעת על זה. הקירות האלה הפכו למסכות שהתחבאתי מאחוריהן כדי להדחיק את כאב הילדות וההתבגרות שלי.
במשך יותר מ-30 שנה, השתמשתי בתאווה כדי להוביל אותי למקומות בטוחים יותר, והשתמשתי בה גם כדי להפוך את עצמי לדמויות שונות בהתאם לכל מצב. בעבודה הפכתי ליעיל, תקיף, חזק ועוצמתי, ותוגמלתי על כך. הייתי עוקץ בעדינות אנשים אחרים כדי להעלות חיוכים מחבריי, ולפעמים הייתי תוקף באכזריות במילים פוגעניות רק כדי להראות שאי אפשר לדחוף אותי הצידה.
עם החברה שלי, שהפכה לארוסתי ואז לאשתי, הצלחתי לספק את האגו שלי (שלא ידע גבולות) בכך שהפכתי לבן זוג אוהב, נחמד, קשוב ועוזר, שהשלים באופן מושלם את החסרונות שחשבתי בטעות שיש לה. אבל לאט לאט כוח העל שלי הפסיק לעבוד, ושנינו הפכנו לאומללים די מהר. חשבנו שלהביא ילדים יציל אותנו, אבל עדיין “הונינו את עצמנו שוב ושוב שהאדם הבא יושיע אותנו” (הספר הלבן, עמ’ 203)
אני כיום מפוכח מינית במשך 7 שנים. כל יום אני מודה בפני אלוהים והחברותא שאני עדיין מכור למין ושאני חסר אונים מול התאווה. אני מכיר עכשיו בכך שאכן יש לי כוח עליון, שנותן לי פיכחון והחלמה. קיבלתי מתנת המודעות להתנהגות שלי (שבעבר התעלמתי ממנה כדי להימנע מלהישפט על ידי אלוהים). המודעות הזו עכשיו עולה אצלי כמעט מיד ברגע שהתאווה פועלת. כשאני מתקרב לקצה, האלרגיה שלי לתאווה מתעוררת ואני מתחיל לאבד את השלווה והאמון שלי באלוהים. אם אני נשאר שם, אני מרגיש רעד שרוצה להחזיר אותי לעבר האפל שלי.
ברגע כזה, אני חייב לקבל החלטה להתקשר לחבר תוכנית או פשוט לברוח מהמקום, אחרת ארגיש את הרעל של התאווה בכל נקבוביות גופי. כשאני נכנע לכוח העל החדש שלי, הכוח העליון, אני מתקבל באהבה, ואני בוכה משמחה כשאני מקבל את החיבוק האוהב.
כשאני קורא את הקטע “אנו מבינים שאנו יודעים רק מעט…” (הספר הלבן, עמ’ 210), אני מודה לכוח העליון שלי שהציל אותי מהמקום שבו הייתי בעבר. שמעתי פעם חבר ותיק אומר: “‘לנסות להבין את זה’ זה לא אחד הכלים של התוכנית.” אין ספק שלא הייתי יכול להבין את הקיום החדש הזה בעצמי. מתברר שאחרי הכל כוח העל שלי לא היה כזה “כוח על”.
כשאני עושה כמיטב יכולתי לקבל החלטות נכונות בהתמדה, אני נהיה יותר בטוח בכך שתוכנית SA עובדת אם אני עובד אותה, ו”אלוהים עושה עבורי את מה שלא יכולתי לעשות לבדי” (הספר הגדול, עמ’ 84).
חואן קרלוס ל., מדריד, ספרד
