חשבתי רבות על כתיבת מאמר בנוגע לשירות ולחברותא, כיוון ששניהם השפיעו עמוקות על פיכחוני והחלמתי ב-20 החודשים האחרונים. תוך כדי כתיבת מאמר זה, אני יושב בנמל התעופה בווינה, מחכה לעלות על טיסה ללונדון, שם אבלה שבוע בחברת חברי הקהילה המפוכחים שלי (חברים בהחלמה).

הרגע חזרתי מכנס אירופה והמזרח התיכון (EMER), בו הנושא היה “חוק 62: אל תיקח את עצמך ברצינות יתרה”. “נושא זה יהיה גם נושא גיליון אפריל 2025 של ה. ESSAY- התחילו לשלוח את חוויותיכם ל-.essay@sa.org

כך הכל התחיל

תכניותיי להשתתף בכנס החלו להתגבש כאשר חבר בהחלמה מארמניה ביקר בקבוצתי המקומית. משהו בתוכי אמר לי ליצור איתו קשר אחרי הפגישה. הוא סיפר לי כי כנס EMER יתקיים בצ’כיה בעוד כחודשיים. בצחוק אמרתי לו שאלחץ על גארי (חבר מקומי) להצטרף אליי. לא באמת התכוונתי לכך, אבל כשהזכרתי זאת בפני גארי, הוא התלהב מאוד, והרעיון הפך לתכנית ממשית.

גארי ואני נסענו בנפרד לעיר מיקולוב, צ’כיה, שם התקיים הכנס, דרך וינה. שם פגשנו חברים להחלמה מכל רחבי אירופה והמזרח התיכון. זה היה יום חמישי, 19 בספטמבר 2024, יום לפני פתיחת הכנס, כאשר התחלנו להגיע בהדרגה למיקולוב.

למרות שגארי ואני נסענו בנפרד, שנינו התאכסנו יחד עם קבוצה של חברים בדירה ששכר חבר מהחברותא הסלובקית. בזמן שהמתנתי בדירה, ראיתי את גארי מגיע עם חבריו החדשים, ביניהם גבר נוסף מסלובקיה שצחוקו המדבק נשמע למרחקים, והעלה חיוך על פניי לאורך כל סוף השבוע.

נדהמתי לראות את תחושת הקהילה החזקה – כל קבוצה שהגיעה בירכה את הקבוצות שהיו כבר שם, בלחיצות ידיים או חיבוקים חמים. מהרגע הראשון היה ברור כי קהילת EMER קרובה ודואגת מאוד לחבריה.

לאחר ארוחת ערב שנמשכה עד שעות הלילה המאוחרות ביום חמישי, שמונה או תשעה מאיתנו חזרו לדירה. החברים הסלובקים דיברו וצחקו בקול רם אל תוך הלילה, ואני מהר מאוד הרגשתי חלק מהחברותא שלהם – הרגשתי שהם דואגים לי ושמחים שאני שם.

רגעים של חיבור רוחני

לפני שהכנס החל ביום שישי אחר הצהריים, קבוצות שונות יצאו להסתובב בעיר, לטייל ולהכיר זה את זה. במהלך הסיור שלנו הגענו לקפלה עתיקה למראה, שם גארי ואני בילינו זמן בתפילה, מדיטציה, מזמורים ושירה יחד עם שני חברים חדשים. אחד מהם, בחור מהונגריה, שר מזמורים כמנהגו המסורתי, גארי ואני הצטרפנו לשירה, וכולנו היינו נרגשים עמוקות מהחוויה הרוחנית הזו. לעולם לא אשכח את הרגעים שחלקנו יחד באותה קפלה.

בהמשך אותו יום, כשאספת האזור התקיימה בטירה המקומית, ישבנו בבית קפה על טרסה שצפתה על גני הטירה. זו הייתה הזדמנות לשוחח על עקרונות התכנית, הצעדים, ועל הדרך שלנו בהחלמה.

 

ברגע שכנס EMER  החל, הוא התנהל בדומה לכנסים רבים שהשתתפתי בהם. דוברים שיתפו את ניסיונם, כוחם ותקוותם במפגשים משותפים של SA  ו S-Anon-בנוסף, נהניתי להשתתף במפגשים קטנים וממוקדים יותר לפי נושאי התוכנית, שבהם חברים יכלו לשתף באופן אישי.

המארחים הסלובקים ארגנו מפגשים בנושאים מגוונים כגון:
“קבלה אל תוך השלווה”
“לחיות על בסיס רוחני”
“סיוע לחברים חדשים”
“מסורת מספר אחת”
“עבודה עם אסירים”
“הצעד ה-12 והמסורת ה-12”
“אפס תאווה”
“תחת ניהול חדש”
“ללכת עד הסוף”
“אמונה שעובדת”
“מהי המפוכחות של SA ?”
“המשפחה לאחר מכן”
“גבולות בהחלמה”
“ניצחון פרוגרסיבי על התאווה”
“פיכחון רגשי”
“החזון בעבורך”

הייתה לי הזכות והכבוד לדבר על ניסיוני בנושא “אפס תאווה” ולהנחות מפגשים על “מהי המפוכחות של SA ?” ו-“אמונה שעובדת”.

נפלה בחלקי הזכות להכיר ולשמוע את לוק ד. משתף על חוויותיו בהחלמה באחד המפגשים. חודש לאחר מכן, נודע לי בצער רב על פטירתו הפתאומית. לאורך הכנס רשמתי לעצמי הערות על דברים שנגעו בי מתוך השיתופים של החברים – מסרים שנשאו עבורי עומק ומשמעות רבה.

אך מה שהשפיע עליי יותר מכל היו “המפגשים שבין המפגשים” : הרגעים שבהם החברותא נבנתה סביב כוס קפה, תוך כדי סיורים בעיר, לפני השינה ובארוחות משותפות בקבוצות גדולות.

מה שנחרט בזיכרוני במיוחד היה ערב שבת, כשישבתי לארוחת ערב עם גארי ועוד כמה חברים. הכרתי שני חברים מאנגליה והקשבתי לשלושה אחרים משוחחים על היחסים בין ארבע מדינות שכנות – נושא שעניין אותי מאוד, בהתחשב בלימודיי הקודמים בתחום היחסים הבינלאומיים ובסקרנותי הגוברת לגבי האזור.

בבוקר שלמחרת, במהלך ארוחת הבוקר, ביליתי זמן עם אדם מסקוטלנד ולמדתי ממנו על האירועים האחרונים בחייו. בארוחת הערב של שבת התיישבתי במודע והשארתי מקום פנוי לכל מי שיזדקק למקום לשבת. עד מהרה מצאתי את עצמי מוקף בגברים מאירלנד ומסלובקיה. דיברנו על הצעדים ומה זה אומר להיות אדם פיכח. שוחחנו על דרכים לבטא אהבה, דאגה וחיבה כלפי משפחותינו וכלפי חברינו להחלמה.

ביום שלמחרת שוחחתי עם כמה חברים מבריטניה על פגישות בזום, מערכות יחסים, חסות, והחשיבות של חוויה רוחנית חדשה עבור מי שעדיין סובל בתוך הפיכחון.

נהניתי מאוד להכיר את כל האנשים האלה, אך מה שהיה מיוחד ביותר היה ההבנה שאנו חולקים בעיה משותפת ושאנו מחפשים פתרון משותף.  היה לי לכבוד רב לזכות באמונם של אנשים אלה, לשמוע על חייהם ולשתף אותם בסיפור שלי ובחוויותיי האישיות.

נהניתי גם לפגוש אחיות לתוכנית, שהן דוגמאות טובות לנשים פיכחות הצועדות בדרכן להחלמה.

למה קראתי למאמר הזה “החברותא שאנו כמהים לה”?

כי הוא מזכיר לי את מה שכתב ביל וו. לאלכוהוליסטים החדשים שמצאו את הספר הגדול אך חששו שהם עלולים להפסיד את היתרון שבמפגש עם האנשים שכבר החלימו מהאלכוהוליזם – אלו שבאותה תקופה היו ממוקמים בעיקר באוהיו ובניו יורק.

ביל פנה אליהם כדי להרגיעם ואמר:

“ייתכן שחלק מכם מודאגים מכך שלא תזכו לפגוש את המעפילים הראשונים של התוכנית. איננו יכולים להיות בטוחים בכך. אלוהים יקבע זאת. לכן עליכם לזכור כי התלות האמיתית שלכם היא תמיד בו. הוא יראה לכם כיצד ליצור את החברותא שלה אתם כמהים”. 

בשבועות האחרונים חשבתי רבות על הקטע הזה ועל עצות נוספות מהספר הגדול. אני ב-SA  מאז ינואר 2009 והגעתי לפיכחון מינואר 2010 עד ינואר 2023, אז נאלצתי להודות שלא באמת חייתי חיים מפוכחים, ושאני אומלל וחסר אושר.

הגעתי לנקודת ייאוש שבה כבר לא יכולתי להתעלם מהשכרות שלי ומהיעדר ההחלמה.

בהיותי מובל לנקודה זו, ובעזרת התמיכה והעצות של הספונסר שלי ושל חברים נוספים בתוכנית, פניתי לכוח העליון שלי והרגשתי דחף פנימי להתחיל מחדש את הפיכחון שלי ב 28-בינואר 2023.

כשלקחתי את הצעד הזה, ידעתי בוודאות שלא אוכל להישאר פיכח בכוחות עצמי, אם המשמעות היא לוותר על התאווה בכל הצורות שהתמכרתי להן במשך  13 השנים הקודמות.

הקדשתי את עצמי להחלמה ולשירות

השתתפתי לפחות בפגישה אחת ביום, במטרה להשלים את האתגר  90″ פגישות ב-90 ימים” (פרקטיקה של 12 הצעדים שבה משתתפים ב-90 פגישות תוך 90 יום). כבר היה לי ספונסר ב-SA, אך בנוסף לקחתי ספונסר חדש ב-AA  ושוחחתי עם שניהם בכל יום.  בנוסף, התקשרתי מידי יום לרבים אחרים – אלכוהוליסטים וסקסוהוליסטים כאחד.

התחלתי לעבוד את הצעדים בשתי התוכניות והאזנתי לדוברים מפוכחים ששיתפו על עבודתם עם הצעדים. למרות שכל הפעולות האלו סייעו לי, חשבתי לעיתים קרובות על עיקרון שגארי הדגיש שוב ושוב מתוך הספר הגדול (Big Book):

“חיינו, כמי שהיו בעבר שתיינים בעייתיים [או מתמכרים לתאווה], תלויים במחשבה מתמדת על אחרים ובשאיפה לעזור להם” (AA, 20).

כתוצאה מכך, הקדשתי את עצמי לחלוטין לעזרה לאחרים.

בכל פעם שהגיע חבר חדש לפגישה, דאגתי להכיר אותו ולראות כיצד אוכל לעזור לו להבין את המפגש או להתחבר לסיפורי הסקסוהוליסטים שלנו. התקשרתי לאנשים שנראו כמתמודדים עם קשיים וניסיתי לעזור להם למצוא ספונסר מתאים.

חלק מהמניע שלי היה פשוט – לעשות כל שביכולתי כדי להגדיל את סיכויי להישאר מפוכח. סיבה נוספת הייתה לתקן את דרכיי  -כי בעבר שימשתי כספונסר בעוד שלא הייתי באמת פיכח, ועדיין חייתי בהכחשה לגבי התקדמות מחלתי.

בקצרה, ניסיתי להקדיש כמה שיותר מזמני להחלמה פעילה  – לעבוד על כל שלושת היבטי התוכנית:

 אחדות
החלמה
שירות

כיום, אני עדיין משתדל לחיות בדרך זו, מונחה על ידי העקרונות וההנחיות של הספר הגדול.

להישאר פיכח ולעזור לאחרים – השליחות המרכזית שלי

אחת ההנחיות הברורות ביותר היא שתפקידי כחבר ב Alcoholics Anonymous-ו-Sexaholics      Anonymous  הוא להישאר פיכח ולעזור לאחרים להשיג פיכחון.

קיבלתי מתנה  -נס של שחרור מהתשוקה ומהאובססיה המנטלית לסמים, אלכוהול, תאווה ומין – ואני רואה בכך חובה מוסרית כלפי הכוח העליון שלי וכלפי החברים לתוכנית, להיות בשירות לכל מי שמחפש את אותה ההקלה.

כוחה של החברותא – אז והיום

רעיון זה חוזר על עצמו שוב ושוב בספר הגדול.

בסיפורו של ביל וו ( AA, פרק 1) הוא מתאר ש“בעיר מערבית אחת ובסביבתה, ישנם כיום אלף מאיתנו(חברי (AA ומשפחותינו ”  (AA, 15)

עבור אלכוהוליסטים באותה תקופה, מספר כזה היה בגדר נס. סביר להניח שהדבר מרגיש דומה גם לחברי EMER כאשר הם מביטים לאחור ורואים כמה אנשים השתתפו בכנס אירופה והמזרח התיכון.

ביל וו. ממשיך ואומר:

“אנו נפגשים לעיתים קרובות כדי שהמצטרפים החדשים ימצאו את החברותא שהם מחפשים.” (AA, 15-16)

השורשים של התוכנית – פגישות קטנות שהפכו לתנועה עולמית

בפרק “חזון עבורך “(,AA פרק11) ביל מתאר כיצד נבנתה הקהילה של AA  באקרון, אוהיו, ומספר על ימיה הראשונים:

“שנה ושישה חודשים לאחר מכן, שלושת האנשים הראשונים הצליחו לעזור לשבעה נוספים.

באותם ימים, כמעט ולא עבר ערב שבו ביתו של אחד החברים לא אירח מפגש קטן של גברים ונשים, מאושרים בשחרורם מהתלות, וחושבים ללא הרף כיצד להציג את התגלית שלהם לחבר החדש.

בנוסף לאותם מפגשים בלתי פורמליים, היה נהוג לקיים ערב אחד בשבוע לפגישה שתהיה פתוחה לכל מי שמעוניין בחיים רוחניים. מעבר לחברותא ולתחושת השייכות, המטרה העיקרית הייתה ליצור זמן ומקום שבו אנשים חדשים יוכלו לבוא ולשתף בבעיותיהם. 

באופן אישי, מצאתי חברותא עשירה, מספקת, מחבקת, אוהבת ומלאת חמלה בכנס EMER בצ’כיה. האם זה קרה כי מדובר בקבוצה כל כך מכילה, שראתה בי כמישהו שזקוק לעזרה? אולי.
האם זה היה בגלל שאני חבר של גארי? ייתכן.

אך אני מאמין שהחוויה בכנס  EMER הייתה כל כך מיוחדת משום שהשתדלתי ליישם את ההמלצות של ביל וו. וחברי AA הראשונים – במיוחד את הרעיון להתמקד באחרים ולשאול את עצמי כיצד אוכל לעזור להם (AA, 20).

השקעתי מאמץ להכיר ולהבין אנשים, דאגתי לשבת ולשוחח עם חברים, לקחת חלק בשיחות סביבי. שאלתי גברים על חייהם האישיים, על התוכנית שלהם, על הקשיים שהם חווים, ועל המקום שבו הם נמצאים בפיכחון ובהחלמה. הקשבתי להם, והייתי מוקיר תודה ואסיר תודה על כך שהם סמכו עליי ושיתפו אותי בחייהם.

החברותא שמצאתי

כעת, כשאני עוזב את כנס EMER אני באמת חושב שמצאתי את החברותא שלה כמהתי – עוד לפני שהבנתי בעצמי כמה אני זקוק לה.

זה הכה בי בעוצמה במהלך החיבוקים העמוקים והמשמעותיים עם אנשים שמעולם לא הכרתי לפני כן.

אם היינו חיים קרוב יותר, אין לי ספק שהיינו מביעים בקלות אהבה ודאגה זה לזה על בסיס קבוע. אני אומר זאת כי זה בדיוק מה שעשו עבורי גברים מפוכחים אחרים – הספונסר שלי ב SA- הספונסר שלי ב AA-גארי, ואנשים נוספים.

זה גם מה שאני עושה היום עבור הגברים שאני עובד איתם ואלו שאני צועד איתם בדרך ההחלמה. אני מוצא סיפוק עמוק בכך שאני חולק איתם את הדרך הזו – גברים שעובדים יחד כדי להשיג פיכחון והחלמה אמיתית.

לסמוך על הכוח העליון – ולפעול

אם הייתם שואלים אותי לפני שנתיים, או אפילו לפני חודשיים, האם אמצא חברותא בעיירה נידחת בצ’כיה –  כנראה שהייתי מפקפק בכך, אולי אפילו צוחק על הרעיון.

אך עקבתי אחר תחושת בטן, “מחשבה אינטואיטיבית או דחף רגעי (AA, 86) “להעמיק את הקשרים שלי עם אחרים, כאשר בהומור חלקי הצעתי לגארי להצטרף אליי לכנסEMER .

כתוצאה מכך, יצרתי קשרים עמוקים וחדשים עם חברים רבים. האם זה קרה בגלל שיישמתי את ההנחיות של הספר הגדול – להיות בשירות ולעזור לאחרים שזקוקים לכך?
כן, אך זה לא הכול.

בכל יום אני מבקש מהכוח העליון שלי שישמור עליי פיכח, כדי שאוכל לעזור לאחרים במסע ההחלמה שלהם.
אני מבקש ממנו לתת לי נכונות לעשות כל מה שנדרש ממני, להשתמש בי ככלי לאהבתו ולדאגתו עבור הגברים והנשים שאוכל להיות עבורם לעזר, ולהציב אותי במקום שבו אהיה הכי מועיל ויעיל בשירות שלו.

השילוב של אמונה בכוח העליון יחד עם פעולות פשוטות שאני עושה בכל יום – זה מה שעזר לי למצוא את החברותא שלה כמהתי.

אני מקווה שהגברים והנשים שזכיתי להכיר חשו אהובים, מטופלים וממומשים בדיוק כפי שאני הרגשתי.

כפי שאדם שאני מכיר מסיים תמיד את השיתופים שלו:

“אני אוהב כל אחד ואחד מכם, ואין דבר שתוכלו לעשות בנידון. כל אחד מכם מביא נקודות מבט, בעיות ופתרונות חדשים, ואני זוכה ללמוד מכם.”

כך אני מרגיש כלפי חברי  EMER.

תודה לכם על סוף שבוע בלתי נשכח! אני כבר מחכה לפגוש אתכם שוב בדרך אל הייעוד השמח.