השם שלי הוא יושי, יש לי רצון עז להפסיק להתאוות ולהיות מפוכח מתאווה. ההחלמה שלי החלה ב-29 ליולי 1994. אני עכשיו בן 77 וזכיתי שהיו לי הרבה אירועים ‘מצילי חיים’ בחיי. נולדתי במצב של ‘חיות מושעית’, בהיותי תינוק נפלתי מהקומה השנייה בבנין, אושפזתי בבית החולים עם דזינטרית ילדים, וסבלתי ממכה בראש מנפילה מנדנדה, בילדותי התעללו בי לעיתים קרובות.

ההתנהגות המינית הבעייתית הראשונה שלי היתה האוננות, זה התחיל כשנכנסתי לחטיבת ביניים והמשיך זמן רב אחר כך שכן היה זה חומר ההרדמה הטוב ביותר שהכרתי. אבי היה איש קפדן מאוד שצבר הרבה כעס בשגרה, תמיד חששתי מהרגע שהוא יתפרץ. אימי הייתה אדם חרדתי, ובכל פעם שהתעוררה אצלה חרדה קטנה זה היה גדל ומשפיע על הסביבה שלי. כדי לשרוד את החיים מלאי הלחץ האלה של הסביבה המשפחתית שלי הייתי ממש ”צריך” לאונן.

כשהייתי בן 18 פניתי בבקשה להתקבל בחמש אוניברסיטאות ונכשלתי בכולן. כשקבלתי את התשובות השליליות הלכתי לתאטרון פורנוגרפי, התוכן היה מרגש אך לא עורר בי שום השראה. בשנה הבאה ניסיתי להתקבל לחמש אוניברסיטאות נוספות ושוב נכשלתי ולא התקבלתי לאף אחת, וכך הלכתי שוב לתאטרון הפורנוגרפי כאשר אני מרגיש הרוס, לאחר מכן קיבלתי הודעה מאחת האוניברסיטאות שהתקבלתי כמועמד מחליף, זה היה בשבילי אחד מהאירועים מצילי החיים.

לאחר שסיימתי את הלימודים נעשיתי עובד סוציאלי כנגד דעתו של אבי שהתנגד לכך, עבדתי כ-27 שנים במוסדות ציבוריים כמו בתי חולים פסיכיאטריים, מרכזי רווחה לבריאות הנפש מרכזי ייעוץ לילדים ומרכזי בריאות הציבור, ובאותה התקופה הייתה לי בעיה עם רומנים. כשהייתי בן 40 הלכתי לפגישות AA במשך שלוש שנים בגלל אופי העבודה שלי, דבר שהיה מציל חיים נוסף עבורי, שכן כטכנאי רפואה דחופה עלי להיות עם ראש צלול, שכן אם לא כן אני יכול להפוך מאדם המרפא לאדם ההורג. אני לא אלכוהוליסט אבל התמזל מזלי להיות בתוכנית החלמה כאשר הבנתי שאני מכור למין.

כאשר השתתפתי בכנס של AA קבלתי הודעה מאחד מחברי SA, הוא הזמין אותי להשתתף בקבוצה שהתקיימה בכנסייה בטוקיו, בתחילה חשבתי שאינני רוצה להשתתף בקבוצה של SA אבל לא יכולתי לסרב והתחלתי להשתתף בקבוצה דוברת אנגלית בכל שבת. היה זה כואב לקרוא את הספר הלבן ולהקשיב לזרים שהשתתפו בקבוצה משוחחים באנגלית על הנושאים הכי קרובים לי והכי סודיים שלי. אחד מחברי הקבוצה, שנעשה אח”כ לחברי לתוכנית, הציע שנקים קבוצה בשפתינו, השפה היפנית.

התכנסנו מידי חודש משנת 2015, אני וחבריי ל-SA נושאים את המסר שלנו גם בכלא לבני נוער, מדובר ב90 דקות אינטנסיביות בהן אנחנו חולקים את הניסיון הכוח והתקווה שלנו עם עברייני מין ועם מכורים למין. בספטמבר 2022 פרסמתי סיפור משלי ”מקור הסיוע: מסלולו של העובד הסוציאלי”, חליתי בנגיף הקורונה חודשיים קודם לפרסום הסיפור ואושפזתי בבידוד למשך 10 ימים. חששתי שאולי לא אוכל להגיש את כתב היד להגהה, אבל מיד כשיצאתי מבית החולים הצלחתי להגיש אותו, זה היה הישג כל כך מספק עבורי, הדברים מתנהלים בצורה חלקה ביותר בשבילי כאשר אני מאני מוסר את רצוני ומקבל את הרצון של הכוח העליון שלי.

שאיפה נוספת שלי היא להפוך לדאן 4 בג’ודו, אומנות לחימה שהתחלתי ללמוד בהיותי בן 63, אם ירצה בכך הכוח העליון שלי. ואולי אוכל להשיג זאת גם בהשראת דבריו המפורסמים של ג’גורו קאנו, המייסד של Kodokan Judo שאמר שצריך ‘יעילות מרבית, רווחה הדדית ותועלת’. במבט לאחור חיי היו ‘שימוש לרעה והרס נמרץ של עצמי ושל אחרים’, אבל כיום אני יכול לתרום את שני ספריי ‘מקור הסיוע’ ו-‘תלות בשיתוף פעולה’ לספריות ציבוריות ברחבי יפן, בהתאם לתורתו של המורה שלי.

אי שם בימי נעוריי למדתי להתמודד עם כישלונותיי על ידי שימוש בזעם ורחמים עצמיים, מכרסם את פצעי בבידוד מהסביבה. תמיד חיפשתי כוח שירפא אותי, לפעמים הכוח היה אוננות, לפעמים בן זוג נואף, מין תמיד היה בכוננות לשמש כפתרון.

אני מעולם לא חשבתי שהבעיה היא אצלי, החיפוש המתמיד שלי אחרי אישור מאבי ואימי, תמיד חיפשתי תרופה להערכה העצמית הנמוכה שלי. נהגתי להעריך כל הצלחה קטנה שהייתה לי, הרהרתי בה שוב ושוב , מתוך תקווה שהיא תגביר את הערך העצמי שלי ותרגיע את חוסר הערכה העצמית הכואבת שלי ותרפא את הדאגה התמידית שלי ממה שאחרים חושבים עלי. אבל בחסד הכוח העליון שלי היום זה שונה, אני לא צריך הערכה של אחרים לגביי כדי ליהנות מהערכה עצמית בריאה.

אני מרגיש היום תחושת אסירות תודה על כך שניצלתי מחיים שהם כמוות בהתמכרות הזו. למדתי לאורך הדרך שיעורים רבים על החיים ועל עצמי ואני אסיר תודה על היכולת להעביר אותם הלאה. כשגיליתי שאני סקסוהוליסט חשבתי שיש לי את ההתמכרות מהסוג הגרוע ביותר. אבל כעת אני שמח מאוד על כך שיש לי את המחלה הזאת, שכן לא ניתן לרפא אותה רק בכך שאני יאמץ לעצמי דרך חיים שעובדת-כאשר אני מיישם אותה, דרך חיים שמבטיחה אושר שמחה וחופש.

יש עוד דברים רבים שהייתי רוצה לעשות בחיי, למרות גילי המופלג, והדבר הגדול שבהם הוא הרצון לשאת את בשורת ההחלמה לחברים שעדיין סובלים.

עם הכרת תודה על הברכות שנתבכרתי בהן מהכוח העליון שלי.