אני נמצא בתוכנית מאז 2010. זכיתי להיות מפוכח במשך 13 שנים ואני אסיר תודה על כך שנתבקשתי לכתוב מאמר לגבי גברים ונשים בחברותא.

זה כמובן מזכיר לי מאיפה הגעתי. ריחף מעלי האיום של מפגש ראשון עם נשים בקבוצה. הראש שלי היה מלא בפנטזיות, דמיונות ותשוקות. יכולתי להשתגע לגמרי רק מהידיעה שאולי במפגש הבא תשתתף אישה. בהתחלה לא קלטתי שהנשים הללו ישבו בפגישה מכיוון שהייתה להן את אותה הבעיה שהייתה לי. המפוכחות שלי צברה תאוצה ובפעם ראשונה ב 2013 הגישה הזו התחילה להשתנות. אני עדיין זוכר מפגש של דוברי גרמנית ב 2015 שבו יכולתי לפגוש נשים חברות-תוכנית בלי “לרצות” שום דבר מהם, לפחות לא בהקשר של תאווה. היום אני עדיין מאותגר על ידי ה”רצון שיעריצו אותי” וה”רצון להשיג הכרה”. אך על כל פנים זו הייתה התקדמות נפלאה שעל ידה יכולתי להתחיל לראות אשה כבן אדם.

חוויה נוספת וחשובה הייתה לי במהלך אחד הכנסים כאשר האזנתי ברוב קשב למסר של חברה בS-Anon (אס אנון). שם, בפעם הראשונה, נהייתי מודע לסבל שגרמתי לאשתי ולנשים אחרות. אך באותו הזמן עדיין לא יכולתי להפריד בין רחמים עצמיים לבין חמלה. הרגשתי באותו זמן חמלה כלפי אותה חברת S-Anon אך זה גרם לי במהירות ליפול לרחמים עצמיים ולרגשי חרטה. זכיתי במשך השנים לתרגל עוד ועוד יצירת קשרים בריאים ומפוכחים עם נשים חברות תוכנית, וכמובן גם מחוץ לתוכנית, בעיקר במסגרות של שירות לחברותא יחד עם נשים. בסופו של דבר זו מתנה שניתנה לי על ידי אלוקים ו/או תוצאה של עבודת הצעדים.

היום, אני יכול להגיד ללא שום הסתייגויות שנשים שנמצאות בחברותא של SA כבר לא מוציאות אותי מאיזון. רוב מוחלט של המפגשים שלי עם נשים בSA מעוררים אצלי רגשי חמלה. רגשי החמלה האלו נותנים לי את החופש של לא להיות יותר מידי מרוכז בעצמי, אלא לכוון את הריכוז שלי ואת תשומת הלב לעבר האחר. ולא משנה אם מדובר באישה או גבר. פועל יוצא נהדר של זה, וזה נכון גם לגבי התנהגויות בריאות אחרות, זה שכאשר אני ממקד את תשומת הלב שלי על אנשים ואני באמת מתעניין בהם, אז כבר אין מקום בתוכי לתאווה. המצב כמובן יכול להתהפך ובמהירות. אך למזלי אני תמיד שם לב להיפוך הזה במהירות מספקת ואז אני יכול להכנע על זה ולחזור לדרך הבריאה של “להיות קשוב”.

אני מאמין שהשינוי הזה התאפשר בחלקו בשל העובדה שהתחלתי להתמודד מול התאווה שלי עד כמה שמתאפשר ולהפנים שהיא כבר לא מועילה לי בשום דבר, אלא לוקחת ממני את הכל. התחלתי את התוכנית ב2010 כנכה אהבה. היום, אני יכול לומר שאני יכול לכוון את תשומת הלב שלי במפגש עם גברים או עם נשים אל האדם שבהם, אל האישיות, אל מערכת הערכים שלהם, להתעניין בהם בעניינים שנוגעים בי. להתעניין באחר, כמו שהזכרתי קודם, זה עוד דרך פעולה ששומר אותי מהרצון להשתוקק לתאווה. התעניינות בחבר זה כוח שלא מאפשר לתאווה לשכון בתוכי.

אני מרגיש מאוד מאוד מבורך בכך שאותו איום של נשים במפגשים שריחף מעלי לפני 13 שנים הפך היום למתנה גדולה. אני מאמין, רק להיום, שאלוקים נתן לי גישה בריאה לנשים בתוכנית. לפני כמה ימים נתבקשתי להתחיל מפגש לגברים בלבד. דחיתי את הבקשה מכיוון שאני מרגיש באופן מובהק בנוחות במפגשים מעורבים. כאן אני נמצא כבן אדם ואני רואה את האחרים כבני אדם. איזו מתנה. תודה לא-ל על שינוי בעל ערך זה בעצמי.