סילביה הייתה שותפה בשנותיה הראשונות של חברותת סקסוהוליסטים אנונימיים (SA) והייתה דמות מרכזית בפיתוח המבנה השירותי הקיים כיום של החברותא.

ג’סי ל. מביא את SA לאוקלהומה סיטי: סילביה הצטרפה ל-SA בשנת 1983. באותה תקופה, היה נפוץ להשתתף בתוכניות של 12 צעדים. היא השתתפה בפגישות של אל-אנון, אנונימיים כפייתיים לאכילה, ורבות מהפגישות הפתוחות של אלכוהוליסטים אנונימיים. היא שמעה את הדוברים מדברים על התמכרות לאלכוהול ואמרה לעצמה: “יש לי את אותה הבעיה – רק עם מין”.

ג’סי ל. היה אז באוקלהומה סיטי כי קרוב משפחה שלו היה באשפוז, והוא תכנן להישאר כל עוד יהיה צורך. הוא התחיל ללכת לפגישות של תוכניות אחרות, הציג את עצמו כמכור למין, והכריז על כוונתו להתחיל פגישת SA במקום. הפגישה הראשונה התקיימה בחדר המלון שלו. סילביה ועוד חמש או שש נשים אמרו, “אני רוצה ללכת לזה”. ג’סי היה סופר מוכר במעגלי 12 הצעדים, והרבה אנשים הגיעו לפגישות.כך קמה הקבוצה הראשונה. אבל כשהוא חזר למדינתו, הפגישות כמעט ולא התקיימו בכלל.

הם העבירו את הפגישות מחדר המלון לכנסייה. רק סילביה וגבר בשם דן נשארו. מאחר שלא היו חברים אחרים שיכלו לשמש כספונסרים, סילביה ודן התחילו לספנסר זה את זו. היא נהגה לצחוק על כך ואמרה:

“ידעתי שזה בטוח לספנסר אחד את השנייה, כי אז היו זוג סלבריטאים בשם דייל אוואנס ורוי רוג’רס. אני הייתי מאוהבת ברוי רוג’רס, וכך גם דן היה מאוהב ברוי רוג’רס. ככה ידעתי שזה בטוח.”

אנשים באו והלכו. סילביה ודן חשבו לא פעם: “אם אף אחד לא יגיע בשבוע הבא – נסגור את הקבוצה.”
כך הם המשיכו במשך חמש שנים. רק שניהם השתתפו באופן קבוע. בסופו של דבר הקבוצה גדלה.
בהיותה שותפה לפגישה הראשונה של SA באוקלהומה, סילביה עזרה לשמור את הדלתות פתוחות עבור כל מי שבא אחריה.

המשך – אוקלהומה, 39 שנה אחרי: לכבוד חגיגת 39 שנות הפיכחון שלה, קבוצת הבית של סילביה באוקלהומה סיטי ערכה אירוע משותף של SA ו S-Anon בפורמט היברידי, שכלל גם פגישת שיתוף. בענווה האופיינית לה, סילביה סירבה לשמש כדוברת הראשית והזמינה את מי שכינתה “החניכה שלי” לשאת דברים במקומה.כך אמרה סילביה באותו ערב:

“אני רוצה להתחיל קודם כל בהבהרה. כשדיברתי על לעשות חגיגה – זה התחיל כחגיגה בשבילי, אבל האמת היא – זו לא החגיגה שלי. זו חגיגה של SA. זו הקבוצה הראשונה של סקסוהוליסטים אנונימיים באוקלהומה סיטי שהחלה ב-10 במאי 1983, ועל כך אנחנו לעולם לא יכולים להיות מספיק אסירי תודה – כי זו הייתה דרך מופלאה.

יש פה הרבה אנשים שיכולים להעיד על כך, ואני נרגשת מאוד. אני נרגשת שיש כאן כל כך הרבה אנשים מכל רחבי העולם שמאזינים, ואני רוצה שתדעו – התוכנית הזו עובדת. אני יכולה להעיד על כך. הייתי שם. עברתי את זה. יש לי את הצלקות להוכיח.

אז אני רוצה להציג את אחת מהחניכות שלי. מה שחשוב הוא שיש בינינו חיבור שקיבלנו דרך התוכנית הזאת, וזה חיבור מופלא. לא יכולתי לבקש עזרה גדולה יותר ממה שהיא נתנה לי. זה אמור להיות הפוך – שאני אהיה שם בשביל החניך שלי – אבל אני יכולה להעיד שזה עובד לשני הכיוונים. כי בלעדיה, הייתי שוכחת מה זה להיות מכורה למין.

זו דרך קשה, וזו גם דרך רכה. זו דרך יפה ודרך מכוערת לפעמים. אבל כולנו פה, כולנו יחד, ואנחנו יודעים – שזו חברותא שאוהבת את אלוהים. וזה הדבר החשוב באמת. אז אני רוצה שהחברותא הזאת תזכור את התאריך הזה [10 במאי 1983] כיום ההחלמה של סקסוהוליסטים אנונימיים (SA) באוקלהומה סיטי, ואני מאמינה שגם S-Anon נוסד באותו הזמן בעיר. אז ברוכים הבאים לכולכם.

כנסים בינלאומיים – חיבור נשים ב-SA: בדצמבר 1983, כאשר הייתה שישה חודשים נקייה, סילביה השתתפה כנציגה בכנס הראשון שלה בסימי ואלי. היא לקחה חלק בהחלטה לקיים כנסי החלמה לחברותא בלבד, אחת לחצי שנה. ענייני הארגון ינוהלו בנפרד.

למעט כנס אחד שהתקיים בנסיבות חירום, סילביה השתתפה בכל כנס בינלאומי עד למגפת הקורונה. מדצמבר 1983 ועד ינואר 2020 התקיימו 73 כנסים, והיא השתתפה ב-72 מהם. מספר המשתתפים גדל מ-18 בכנס הראשון שלה ל-800 במהלך חייה.

בנוסף לכנסים, סילביה השתתפה באירועים אזוריים רבים של SA . היא נסעה לכל רחבי העולם יחד עם בעלה, ג’ין. הם תכננו את חופשותיהם סביב כנסי SA ואירועים נוספים של SA. הם נסעו ליפן, לרוסיה, לישראל, וטיילו בכל רחבי אירופה: אנגליה, ספרד, בלגיה ופולין.

אנשים היו מגיעים לכנס, והיא תמיד הייתה שם, תמיד מפוכחת. הנוכחות של סילביה הייתה משמעותית עבורה ועבור החברותא. הנוכחות הקבועה שלה בכל כנס העניקה תקווה לנשים להמשיך ולחזור. היא עשתה כל מאמץ כדי להשתתף בכנסים. היא נהגה לומר את הסיסמה הקטנה: “הצטרף לSA- וראה את העולם.”

חדרי שיח לנשים: סילביה יזמה את קיומם של חדרי שיח נפרדים לנשים בכנסים, אשר סיפקו לנשים מרחב להיפגש, ליצור קשר ולתמוך זו בזו. בדרך כלל, לנשים לא הייתה הזדמנות לדבר פנים אל פנים עם נשים אחרות מ-SA. אלו היו ימים של שיחות טלפון למרחקים ארוכים עם ספונסיות ממדינות שונות. הכנסים היו המקום שבו היא והספונסיות שלה יכלו סוף סוף להיפגש אישית.

תמיד הייתה קבוצת נשים סביב סילביה. פגישות אחד אל אחד איתה היה מצרך מבוקש, שהיא נאלצה לקבוע לוח זמנים לפגישות במהלך הכנס. לפעמים הן היו מתיישבות יחד בפינה. בשעות המאוחרות, בעלה ג’ין היה שואל בצחוק: “סיימת כבר להחזיק בית משפט?”

עד כמה היו חיוניים המפגשים האישיים הללו כדי להתחבר לנשים ולעודד אותן להמשיך? סילביה הדגישה את הצעדים ואת החברותא: “צריך את שניהם.”

המסורת בכנסים כללה את סילביה מחלקת לכל חבר SA שמעוניין בכך מדליית החלמה וחיבוק גדול במהלך חגיגות ימי ההולדת. המדליות והחיבוקים יצרו אווירה של שמחה באירועים הללו.

מסע “הספר הלבן” במהלך חייה של סילביה: במהלך שש השנים הראשונות שלה ב-SA, סילביה חוותה את כל תהליך הטרנספורמציה מדפים מוקלדים בודדים לספר הלבן המוכר כיום בגודל 6 על 9 אינץ’ בכריכה רכה.

בהתחלה היו ל-SA קבוצת דפים בגודל 8.5 על 11 אינץ’ שהודפסו במכונת כתיבה וחולקו בפגישות. בשנת 1984, דפים אלה הופקו כספר בגודל 8.5 על 11 אינץ’ עם כריכה בצבע גוף. קראו לו “המדריך שלSA (אין לבלבל עם מדריך השירות הנוכחי של SA).

לורנס מ’, חבר SA מאז 1985 והעורך הראשון של כתב העת ESSAY לאחר רוי ק’, נזכר: “זה תפס את תשומת לבו של רוי שהספר הגדול של AA היה בצבע סגול ענבים, הספר של OA היה בצבע שוקולד, והמדריך של SA היה בצבע גוף.” יש מי שתוהה אם רוי החליט לשנות את הכריכה ללבן לאחר ששם לב לכך.

במאי 1986, המדריך של SA בגודל 8.5 על 11 אינץ’ הודפס מחדש עם כריכה לבנה. סילביה שמרה עותק כזה בכריכה לבנה עד לפטירתה.

ביולי 1989, פורסמה מהדורה חדשה ומתוקנת של הספר בפורמט בגודל 6 על 9 אינץ’, עם הסמל האומנותי והכותרת “סקסוהוליסטים אנונימיים” (Sexaholics Anonymous) על הכריכה. אז אמרו רוב החברים: “אין צורך לפרסם את שם החברותא על כריכת הספר שלנו.” לכן, מהדורת 1989 הודפסה מחדש עם כריכה רכה ולבנה פשוטה. מהדורה זו הפכה להיות מוכרת כ”ספר הלבן” של
SA.

מבנה השירות: בשנת 1994, המשרד המרכזי של SA עבר מסימי ואלי, קליפורניה, לנאשוויל, טנסי. החברותא הייתה בתהליך של צמיחה, ונדרש מבנה שירות טוב יותר. הוחלט לקיים ישיבות עסקיות אחת לחצי שנה, שיתקיימו באתר הכנסים במשך יומיים טרם פתיחת כל כנס. סילביה השתתפה בנאמנות בכל הישיבות העסקיות.

מתווה מבנה השירות של SA אושר בשנת 1995. הריג’נים והאינטרגרופים בחרו לראשונה את נציגי SA שלהם עבור כנס 1996 בפיניקס. המצב היה די כאוטי, מכיוון שמבנה השירות עוד היה בתהליכי גיבוש. אפילו לשם “אספת הנציגים הכללית” (GDA) לא היה שם רשמי עד כשנה מאוחר יותר.

יושבת הראש הראשונה של מועצת הנאמנים: כנס פיניקס היה כנס ארגוני, שבו נבחרו הנאמנים הראשונים. הוחלט שנאמן לא יכול לשמש בו זמנית גם כנציג. סילביה נבחרה פה אחד לשמש כיושבת הראש הראשונה של מועצת הנאמנים. היא התפטרה מתפקידה כנציגה כדי לכהן כיושבת ראש. ההצבעה הייתה ברוב מוחץ בעדה. ידעו שתפקיד זה הוא חיוני. ידעו שסילביה מעולם לא נהגה לומר “לא” כאשר ביקשו ממנה לתת שירות. בנוסף, היה לה ניסיון בניהול ארגונים ללא מטרות רווח גם בחייה האישיים. סילביה נראתה מתאימה לחלוטין לתפקיד.

סילביה הפכה למגייסת מתנדבים מטעם עצמה, ועודדה חברים נקיים מ-SA לקחת חלק בעשייה הארגונית של החברותא. היא גייסה את הספונסיות שלה ורבים אחרים להיות משרתי אמון של SA. היא חזתה והובילה את פיתוח מבנה השירות הנוכחי – עם קבוצות, אינטרגרופים, ריג’נים, אספת הנציגים הכללית (GDA) ומועצת הנאמנים.

יצירת אחדות ושמחה בהבהרת קליבלנד: סילביה הפכה את קבלת “הבהרת קליבלנד” לאירוע מאחד יותר ממה שיכל להיות. ביולי 1999, לאחר שהסתיימה ישיבת הנאמנים של SA. הגיע הזמן למפגש הנציגים. הנאמנים נכחו כמשקיפים ותומכים, במטרה להעניק תובנות ונח”ת במידת הצורך.

הנציגים דנו בהצעה הנוגעת להגדרת המפוכחות. הדיון נמשך שעות, והיה אינטנסיבי. ההצעה עמדה להתקבל כמעט פה אחד, אך עם שני קולות מתנגדים. הוחלט לצאת להפסקה קצרה, שבמהלכה “המיעוט” עבד על נוסח מוסכם, וזה הפך למה שנקרא כיום “הבהרת קליבלנד”. הבהרה זו מתייחסת לכוכבית שמופיעה בעמוד 192 של הספר הלבן של SA , ומסבירה את משמעות המילה “בן/בת זוג”. מחבריה טענו שזה היה מובנה כך תמיד מבחינתם. ההצבעה באספת הנציגים הכללית עברה פה אחד.

סילביה התרשמה מאוד ממה שהתרחש בין הנציגים. היא רצתה להדגיש את אחדות הדעים שהייתה שם. היא הרגישה שזה יהיה מתאים שגם הנאמנים יצביעו פה אחד. והיא צדקה. היא ביקשה שגם הנאמנים יצביעו. נערכה הצבעה נוספת – וגם היא עברה פה אחד.

בחדר שבו הייתה סילביה – שבו הצביעו הנאמנים והנציגים יחד – שררה שמחה גדולה. קיי, מנהלת המשרד המרכזי של SA באותה תקופה, אמרה: “זה היה רגע בלתי נשכח. אחד מהרגעים שקופאים בזמן. ישבתי בצד וצפיתי בהיסטוריה מתרחשת.”

מכתב היסטורי של הכרת תודה: מכתב תודה נכתב זמן קצר לאחר שאושרה הבהרת קליבלנד. לקח זמן לאסוף את כל החתימות, מכיוון שבאותם ימים היה צריך לשלוח את המכתב בדואר רגיל. נאספו 66 חתימות מחברים מקנדה, אוסטרליה, סינגפור, ספרד, ברזיל, ארה”ב, קנדה ואל סלבדור.
המכתב היה ממוען אל הנאמנים והנציגים, אך נשלח לסילביה. עבור סילביה זו הייתה הכרה ואישור שהיו חשובים מאוד מבחינתה. כך נכתב במכתב:

אל: נאמני ונציגי SA

אנו כותבים כחברי SA שעבורם תאווה או התנהגות כלפי בני אותו המין היוו חלק מרכזי מההתמכרות המינית שלהם. הפעולות שלכם בקליבלנד, אשר הבהירו את הגדרת המפוכחות של SA באופן חד וברור, העניקו נחמה וביטחון לרבים מאיתנו.

חלק מאיתנו לא מצאו תמיכה במטרה למפוכחות עד שהגיעו ל-SA. חלק מאיתנו הצטרפו ל-SA משום שהוא קבע שהתנהגות חד-מינית אינה נחשבת למפוכחת. לחלק מאיתנו יש גבולות שפירושם שאיננו יכולים להיות חלק מחברותא שבה התנהגות חד-מינית נחשבת כמפוכחת.

חלק מאיתנו ניגשו להגדרת המפוכחות של SA בתחילה בהתנגדות או בהסתייגות, אך מאוחר יותר העריכו את ערכה. כולנו מודים לכם על ההבהרה הברורה של הגדרת המפוכחות של SA. אנו מודים לכם על כך שהבהרתם ש-SA יישאר המפלט הבטוח שהוא הפך להיות עבורנו.

סילביה שמרה את המכתב ברשותה עד מותה.

צעד קדימה לפעולה: סילביה ידעה מה היא רוצה. היא לא תמיד ידעה איך להגיע לשם, אבל תמיד ידעה מהי המטרה הסופית. ואז היא הייתה מדברת עם קיי, מנהלת המשרד הבינלאומי של SA (SAICO). הן היו מדברות על ניסוח מכתב, מסמך, או הצעת החלטה שברצונה לקדם. סילביה עמדה על כך, יזמה ויצרה את ההצעה לכתיבת ספר “שנים-עשר הצעדים והשנים-עשרה המסורות” שנכתב על ידי חברי SA. זה היה עוד בשנת 2000. כפועל יוצא מההצעה הזו, ל-SA יש כיום את הספר צעד קדימה לפעולה.

לאחר שנת 2000, לקח ארבע שנים לאשר את המתווה של הספר. סילביה עצמה לא הייתה סופרת, אבל היא הכירה כותבים. היא הציעה שיצטרפו לצוות הכתיבה. הספר פורסם בשלושה חלקים כ”טיוטות מתקדמות” בין השנים 2005–2008. בשנת 2013 אוחדו החלקים ופורסם הספר המלא צעד קדימה לפעולה. כיום, ועדת הספרות של SA כותבת את הספר שיתמקד ב-12 המסורות של החברותא.