ג'ים אגן שיחק תפקיד גדול בימים הראשונים שלי באס איי. אהבתי את השיתופים שלו, שתמיד היו פיתול עניו, אוהב. אני אסיר תודה אשר למדתי משיתופיו להיות אוהב ועניו בעצמי. תמיד עם החיוך בפנים, הוא תמיד עזר לי להרגיש בנוח בכנסים בינלאומיים של אס איי. ספונסר שלי זקף לזכותו של ג'ים (שהיה ספונסר שלו, היינו סבא ספונסר שלי) מה שנהייה לאחת הפעולות המועילות ביותר שלי באס איי: כאשר אתה מוותר על תאווה, אל תתפלל את הוויתור שלך ותו לא, חשוף אותו לאור עם עוד חבר אס איי.
אחד מהחברים הראשונים של ועדת בתי הכלא היה ריי אס. מטוסון, אריזונה, שהיה מוכר בתכנית גם בשם 'טוסון ריי'. הוא התחיל את תכנית 'ספונסר בדואר' באריזונה ותיחזק אותה בעצמו במשך כ-7 שנים. הוא פיתח פורמט ליצירת קשר עם אנשים בכלא שעדיין נמצא בשימוש היום ע"י חברי תכנית שכותבים לגברים ונשים בכלא.
אני חבר אס איי וכבר זמן מה חייל מילואים באחת המדינות רווית המלחמות בפלנטה הזו. לעתים קרובות אני מתעורר מהאזעקות. לפעמים אני רואה רקטות באוויר. חברים שלי נהרגו. הכל מפחיד ומוזר, סוריאליסטי.
שמי דיויד ואני סקסוהוליסט. ובחסדי הכוח העליון שלי, תאריך ההתפכחות שלי הוא ה-2 באוגוסט 1988, שעליו לעולם לא אוכל להיות אסיר תודה מספיק. הקרדיט הזה מגיע לכוח העליון שלי, זה בטוח. במהלך ארוחת ערב ישבתי וחשבתי על השלושים ואחת שנים, חמישה חודשים ושמונה ימים שעברו עלי. וכל אחד מאלה בדרכו שלו היה נס. וזה המעט ממה שאני רוצה לחלוק הערב. אמרו לי שלאחר שנת הפיכחון הראשונה שלי שזה רק ילך וישתפר. וזה היה התיאור הפשוט של החוויה שלי בסקסוהוליסטים אנונימיים, שזה רק הולך ומשתפר.
התאווה למין היא רק פן אחד מתוך הפנים הרבות שישנם בקוביית התאווה רב המימדית. המילה 'תאווה' אינה יכולה להיות מוגבלת להיבט המיני בלבד, שכן תאווה היא רק דחף חזק השולט בגישות שלנו. איני יכול להכחיש שהרעיון של תאווה עצמו הוא מורכב, מבלבל ומביך. איך יכול אדם שהוא מוגבל להקיף דבר שנחשב גדול ורחב יותר? אדם שהוא תלת מימדי חי בעולם שהוא בעל ארבע מימדים בעוד שהתאווה היא ישות בעלת מימדים רבים אף יותר.
ההרגשה הטובה הראשונה שאני זוכר בחיי הייתה כשהייתי בן 5 ואבא שלי נתן לי בקבוק בירת 'רולינג רוק'. ישבתי בפינה, שתיתי אותה והרגשתי איך האלכוהול משפיע עליי. הסתכלתי על אבא שלי מהצד השני של החדר והתמלאתי אהבה כלפיו. זו הייתה הרגשה נפלאה.
בזמן שהשתתפתי בסדנת שנים עשר הצעדים בסוף השבוע שעבר, הייתה לי את הזדמנות לחלוק את הניסיון, הכוח והתקווה שלי בנושא כפרה. לאחר הסדנה, התבקשתי לרשום את השיתוף שלי עבור מגזין ESSAY אשר מופיע כאן:
לפני שלוש שנים הייתי שרוי בכאב. היה זה הכאב של שיעבוד לתאווה אשר גרם לי צרות גדולות ואיים להרוס לי את שארית חיי. הכאב הביא אותי אל החברותא של SA. הודות לחברותא בSA ולספונסר שלי ובאמצעות עבודת התוכנית , הבעיות הגדולות שלי נהפכו באופן הדרגתי לברכה-לחיים של נקיות ופיכחון. השפיות חזרה אלי ומצאתי חיבור אמיתי לאלוהים. אני לא חושב שאי פעם אחפש אחר אלוהים באופן כה פעיל, זה קרה בעקבות הסבל והשבר שהתאווה גרמה לי.
לפני שהצטרפתי ל-SA ניסיתי כל כך הרבה פעמים להפסיק להשתמש אבל שום דבר לא עזר לי, אז נהגתי לומר לעצמי שאין החלמה כששמעתי סיפורים על אנשים שהיו בהחלמה. חשבתי על זה כעל כלום!
הספר הלבן שלנו אומר, "ראינו שהבעיה שלנו היא משולשת: פיזית, רגשית ורוחנית. הריפוי היה צריך לבוא בשלושתם" (SA 204). מצאתי שזה מועיל לחשוב על ארבעה תחומים: פיזי, נפשי, רגשי ורוחני.
