הדבר הכי בלתי ייאמן ביקום
בזמן שהשתתפתי בסדנת שנים עשר הצעדים בסוף השבוע שעבר, הייתה לי את הזדמנות לחלוק את הניסיון, הכוח והתקווה שלי בנושא כפרה. לאחר הסדנה, התבקשתי לרשום את השיתוף שלי עבור מגזין ESSAY אשר מופיע כאן:
מהכאב העמוק ביותר אל פסגת הברכה
לפני שלוש שנים הייתי שרוי בכאב. היה זה הכאב של שיעבוד לתאווה אשר גרם לי צרות גדולות ואיים להרוס לי את שארית חיי. הכאב הביא אותי אל החברותא של SA. הודות לחברותא בSA ולספונסר שלי ובאמצעות עבודת התוכנית , הבעיות הגדולות שלי נהפכו באופן הדרגתי לברכה-לחיים של נקיות ופיכחון. השפיות חזרה אלי ומצאתי חיבור אמיתי לאלוהים. אני לא חושב שאי פעם אחפש אחר אלוהים באופן כה פעיל, זה קרה בעקבות הסבל והשבר שהתאווה גרמה לי.
התמודדות עם הכאב שלי
לפני שהצטרפתי ל-SA ניסיתי כל כך הרבה פעמים להפסיק להשתמש אבל שום דבר לא עזר לי, אז נהגתי לומר לעצמי שאין החלמה כששמעתי סיפורים על אנשים שהיו בהחלמה. חשבתי על זה כעל כלום!
שינוי הכימיה של המוח שלי
הספר הלבן שלנו אומר, "ראינו שהבעיה שלנו היא משולשת: פיזית, רגשית ורוחנית. הריפוי היה צריך לבוא בשלושתם" (SA 204). מצאתי שזה מועיל לחשוב על ארבעה תחומים: פיזי, נפשי, רגשי ורוחני.
בהונגריה SA צמיחתה של
SA הגיעה להונגריה והתבססה בה בספטמבר של שנת 2019, כיום יש לנו שלוש פגישות שבועיות, שתיים אונליין ואחת משולבת בין משתתפים חיים לכאלה שדרך המחשב, ישנו דבר מעניין בקבוצות המשולבות המתקיימות בימי שני בבודפשט, ההשתתפות הפעילה משתנה תמיד, חברים באים והולכים, אבל יש לנו בין 6 ל8 חברים בדר''כ. סגנון הפגישות משתנה וכולל בין היתר שיתוף חופשי, קריאה בספר הלבן של SA, קריאה בספר הגדול של AA ודובר למסר.
שמחת החיים להיום
אני מפוכחת לפי הגדרת המפוכחות של SA שמונה שנים עכשיו, בחסד כוח עליון. אני אוהבת את המספר שמונה משום שהוא מזכיר לי את הסמל של אינסוף. ואף שאני עדיין לומדת לחיות בתוך היום, התכנית מציעה לי תקווה אינסופית, יום ביומו.
זה אלוהים ואני לשארית חיי
הייתי סקסוהוליסטית במשך כל חיי, וזו העובדה החשובה ביותר בחיי. אמנם יש לי התמכרויות אחרות ואני נמצאת בחברותות אחרות. סקסוהוליזם אינה ההתמכרות שתהרוג אותי הכי מהר, כמו שאומרים, אבל בה אני מתמקדת בחיי ההחלמה שלי, בהיותה המקיפה והחודרת ביותר בכל תחומי החיים.
עבודה יומיומית של התכנית משאירה אותי מפוקחת
קבוצת הבית שלי היא בסנט פיטרסברג, רוסיה, אך לפני שנה עברתי להאנוי, ויאטנם שם יש מעט סקסוהוליסטים מחלימים אחרים. ההחלמה שלי החלה ביום שהגעתי למפגש SA. מאז אותו יום החיים שלי השתנו רבות ועדיין משתנים. אני אסירת תודה על הכל, עבר, הווה, עתיד. החיים שלי קורים בדיוק כפי שאלוהים כפי שאני מבינה אותו רוצה אז אני מקבלת כל דבר שהחיים מביאים לי. אני רוצה לחיות את החיים האלה.
המחלה חייה בין אוזנינו
מאמר זה הוא על כיצד להימנע מנפילות, יש לי בתוך תוכי עדיין חוסר נוחות לכתוב על כך. אני מרגיש כי הימנעות מנפילות הוא נושא ששיך לאנשים מפוכחים. שכן זה בעצם עוסק בכיצד למנוע מאנשים מליפול לאחר שהם עלו על דרך והם מפוכחים. אני מאמין שאנשים רבים אינם נעשים מפוכחים למרות שהם חושבים שהם מפוכחים.
אי הזנת הרעב לא הרגה אותי
הספונסר שלי היה אומר לי, "למה להאכיל את הזאב? תן לו לרעוב", בהתייחסו לתאווה השוכנת במוחי. בהתחלה הסכמתי איתו חלקית. אבל עמוק בתוכי האמנתי שהתאווה הזו היא חלק בלתי נפרד מקיומי, למי שאני, למרות שידעתי שהיא הורגת אותי, הורגת את נשמתי. אני נאבק ברעיון לתת לו לרעוב. קישרתי רעב לאוכל והאמנתי שאם אהיה רעב, הפתרון היחיד הוא לאכול, להתקשר לחבר תוכנית, להשתתף בפגישה או להתפלל למען הקלה שתחושת הרעב לא תכניס לי אוכל לבטן. כמו כן, שיקפתי לעצמי שרק שימוש יוכל להזין את הרעב שלי לתאווה. בסופו של דבר הבנתי שנקודת המבט הזו היא שקרית, אבל זה לקח לי כמה שנים כדי להבין את זה באמת.
