במילותיה של סילביה
כשהייתי ילדה קטנה, בערך בגיל חמש, אני זוכרת שישבתי על הברכיים של סבי וסירקתי את שערו. זה נתן לי כאלה רגשות שמחים, טובים. סבא שלי נפטר כשהייתי בת שבע. מאותו הזמן ואילך, היו לי בעיות בבית הספר. לא יכולתי להתרכז, הייתי חולמת בהקיץ והיו לי כאבי ראש. נהפכתי לילדה בודדה מאז שאיבדתי את אותם יחסים מיוחדים. לא ידעתי איך לקבל אהבה כמו שקיבלתי מסבי מאף אחד אחר, ולכן ניחמתי את עצמי בפנטזיות שלי, שבהן הייתי נסיכת פיות. הנסיך המקסים שלי היה מגיע ונושא אותי. היינו גרים בארץ של אושר נצחי, עושים מעשים נפלאים ומגלים אהבה זה כלפי זה
