שמי דייב, אני סקסוהוליסט בהחלמה, ואני נקי מאז ה-1 באוגוסט 1985 בחסדי האל והחברותא הנפלאים. הצטרפתי לחברותא כשנפרדתי מאשתי הראשונה, מתוך תקווה להציל את הנישואים שלי. אחרי שנתיים של נקיות, התגרשנו בכל זאת, ובחסד האל ידעתי בוודאות שאין לי מה לחפש בשום סוג של מערכת יחסים רומנטית, אם היא לא כוללת מחויבות. הבהירות הזו הגיעה כאשר השתתפתי במפגשים במרכז שייעץ לאנשים ממשפחות אלכוהוליסטיות. הייתי נקי שנה וחצי באותו זמן. הבנתי שהמשפחה שלי הייתה אלכוהוליסטית, ולכן התחלתי טיפול שם. שמעתי קלטת על תלות-יתר ודייטים. המסר תיאר גישה בריאה לדייטים בהחלמה.

לא היה לי שום מושג אודות מערכות יחסים בריאות. מעולם לא העליתי את זה בדעתי. בהקשבה למסר למדתי שמערכות יחסים בריאות מתפתחות משלב היכרות דרך שלב חברות ורק אז לשלב אהבה. הימם אותי העניין שמגע רומנטי הולם מגיע רק אחרי שמערכת היחסים התפתחה דרך שני השלבים הראשונים. איזה רעיון מדהים! כל מה שהכרתי בחיי היה לדלג כמה שיותר מהר לחלק הפיזי. היכרות וחברות? למה לטרוח?

הדובר המשיך לתאר כל שלב בנפרד. בשלב ההיכרות, פעילות חשובה יותר מהאדם שאיתו אני חולק אותה. כשהתחלתי לצאת לדייטים בניקיון של ארבע וחצי שנים, זה היה בסגנון של לבקש ממישהי לטייל בפארק המקומי. בשלב החברות, האדם הופך לחשוב יותר מהפעילות. ברגע שגילינו שיש לנו תחומי עניין משותפים והתחלנו לשתף מידע עמוק יותר על עצמנו, שלב החברות נוטה להתפתח.

למדתי גם על חוק הדייט העשירי של הדובר: אל תדבר על ההתמכרות שלך או ההחלמה עד אחרי 10 דייטים. שיניתי את החוק הזה כך ששיתפתי על ההחלמה שלי רק כששלב ההיכרות המזדמנת נראתה כאילו היא עוברת לשלב החברות, וגם אז רק בהתייעצות סדירה עם הכוח העליון שלי והספונסר שלי. במהלך שש שנות היציאה לדייטים בפיכחון שלי, שיתפתי על ההחלמה שלי רק עם שתי נשים. ושיתפתי את הסיפור המלא שלי רק לאישה שרציתי להינשא לה. הספונסר שלי תמך בכך שאשתף את סיפורי ואענה על כל השאלות שלה לפני שנשלב ידיים אחד עם השנייה. המשכתי ליהנות משלב החברות למשך כמה חודשים ורק אז אמרתי לה שאני אוהב אותה ונישקתי אותה לראשונה.

הספונסר שלי, שהכיר אותי היטב לאחר שעזר לי לעבוד את הצעדים, דחף אותי וגם ריסן אותי כשהייתי צריך זאת. דוגמה טובה לכך הייתה שבכל פעם שהייתי פוגש מישהי שחשבתי שאני מעוניין בה, הוא היה אומר, “בסדר, אתה מזמין אותה להליכה, לא להתחתן!”

שמרתי על מספר גבולות במהלך שנות היציאה לדייטים שלי:
● לא יצאתי עם אנשים מהעבודה או מהחברותא, כדי שאוכל להישאר ממוקד בשני התחומים.
● לא יצאתי עם אנשים שעוררו את התאווה שלי.
● יצאתי עם מספר אנשים במקביל, כי רובם מעולם לא התקדמו מעבר לשלב ההיכרות.
● הגבלתי את תדירות הדייטים עם כל אישה, כי אחד מפגמי האופי שלי היה (הינו) להכביד על אנשים על ידי הסתמכות עליהם כדי שימלאו יותר מדי מהצרכים שלי.

נקודת תפנית של בהירות אירעה ארבע שנים לאחר תחילת היציאה לדייטים שלי, כשהייתי בן 42. לאחר שלא היו לי מערכות יחסים שהתקדמו מעבר לשלב ההיכרות, הבנתי שהיו לי באמת חיים טובים מאוד! הייתי קרוב לתשע שנות הניקיון, נתתי שירות בחברותא, הייתה לי עבודה טובה וחברים טובים (רובם בהחלמה), והייתי פעיל בכנסייה שלי. גם אם לא אתחתן, אוכל להישאר מאושר ולהיות בשלווה. רק אחרי שקיבלתי את השמחה שהתוכנית הביאה לי ונכנעתי מול הרצון שלי לעוד, פגשתי את אשתי. יצאנו לדייטים שנה וחצי, ואנחנו נשואים כעת 28 שנים ויש לנו שני בנים נפלאים.

זו העצה שלי לכל חבר רווק בחברותא:
● התמקד לחלוטין בלהיות מפוכח ועבוד את הצעדים עם הספונסר שלך.
● לאחר זמן מה של פיכחון, התייעץ עם הספונסר שלך (ועם הכוח העליון) על עבודה עם מטפל בדבר סוגיות של מערכות יחסים משפחתיות שאולי התעוותו.
● כשזה הניב מעט ביטחון, תדונו ברעיון של לצאת לדייטים כדי לפתח חברות.

מצאתי מערכות יחסים מוצלחות רק לאחר שנים של יציאה לדייטים מפוכחים בריאים ורק אחרי שעבדתי על ההחלמה שלי, עבדתי על עצמי, והתחייבתי לעבוד את התוכנית לשארית חיי.