הספר הלבן שלנו אומר, “ראינו שהבעיה שלנו היא משולשת: פיזית, רגשית ורוחנית. הריפוי היה צריך לבוא בשלושתם” (SA 204). מצאתי שזה מועיל לחשוב על ארבעה תחומים: פיזי, נפשי, רגשי ורוחני.

ביליתי שש שנים בניסיון לנהל את הסקסהוליזם שלי בחברותא אחרת. מטפלים וספונסרים לא ראו בבעיות המין שלי מחלה אמיתית. אלכוהול הייתה הבעיה האמיתית, ‘ענייני המין’ לא היו עניין גדול. חשבתי לעצמי, אתה לא מבין את זה; החומר הזה הורג אותי. לא יכולתי לעצור ובשיא הייאוש הגעתי ל-SA, ההזדמנות האחרונה שלי.

לבסוף, פגשתי אנשים שהבינו. לימדו אותי על התאווה והגעתי להבנה שכדי לעצור את ההתנהגויות שלי הייתי צריך לוותר על הפנטזיה הפנימית והאובססיה שלי – להתנקות מבפנים ומבחוץ. ידעתי שאני מאוד חולה והאמנתי שיש לי מחלת נפש קשה (נפשית ורגשית), שלא הוכרה קלינית באותה תקופה. ידעתי שאני חולה מבחינה רוחנית כי כל האמונות, האמונה והתפילות שלי לא השיגו דבר. אבל בכל זאת היה לי קול שאומר לי שזו “לא הייתה התמכרות ראויה” והיא פחות בעיה מאשר התמכרויות לחומרים.

הספר הגדול של AA (חוות דעתו של הרופא) מדבר על כך ש”גופו של האלכוהוליסט לא נורמלי כמו הנפש שלו” ואינו מרוצה מכך שאומרים לנו שאנחנו לא יכולים לשלוט בשתייה שלנו רק בגלל שלא הסתגלנו לחיים וכו’. ככה הייתי בתאווה. כשהתפכחתי, יכולתי להבין את הרגישות הגבוהה שלי לטריגרים של תאווה, איך המוח שלי יוצף בדימוי וכל הגוף שלי יפעל תוך שניות ויתחיל להשתוקק ליותר. היה משהו שונה פיזית. מה זה היה?

בחסדי אלוהים למדתי נוירולוגיה שנים קודם לכן. יכולתי לראות בעצמי איך אלפי מפגשים של שימושים יצרו כבישים מהירים של ניורונים במוח שלי. הנוירונים משתנים (מתחזקים) תוך כדי שימוש בהם שוב ושוב, והגברת השחרור של נוירו-טרנסמיטורים וקולטנים גורם להם להתעצם ולהיות רגישים יותר, עד שיש אפקט מפל. אלפי טריגרים מתוכנתים יכולים לשלוח את כל אחד מהנוירו-טרנסמיטורים האלה להתרסק במוחי – אובססיה מנטלית. אבל זה הרבה יותר גרוע מזה. מערכת טבעית בעלת עוצמה אדירה (המערכת המינית) נחטפת, והורמונים משתחררים בגוף, לא בתגובה לגירויים מיניים טבעיים אלא למטרות לא טבעיות – בתגובה לדימויים, למצבים רגשיים פנימיים וכד’. SA 33 מתאר אותם.

הגוף שלי משתנה עם הזמן בדיוק כמו שהמוח שלי משתנה, רגישות יתר לאדרנלין, טוסטסטרון וכד’, ותופעת ההשתוקקות מתרחשת כאשר היא מופעלת כך. פיזית, אני לא נורמלי בדיוק כמו כל מכור לסמים. אני מכור לכימיקלים של הגוף שלי, שאימנתי את הגוף שלי להתעלל בהם. אני מפעיל אותם בעצמי – אני לא צריך חומר חיצוני כדי להפעיל אותם. הבנתי שכל הווייתי חולה מאוד.

תוסיפו על כך גיל רגשי של בערך בן שבע, חסך רגשי וחברתי משמעותי מילדותי, והאוננות היא מנגנון ההתמודדות היחיד שלי עם הרגשות שלי, ואין זה מפתיע שלא יכולתי להפסיק. זה לא עבד, המשחק נגמר, לא יכולתי להפסיק וכל מה שיכולתי לראות זה עתיד קצר ועגום של שימושים עד לשיגעון ומוות. אבל אני כאן, משתף אתכם. בלתי אפשרי! מה קרה?

זה התחיל בליבה של העניין – רוחני. לא היה לי כוח לעצור. ערוץ התקשורת שלי לאלוהים נחסם בגלל המחלה שלי. נוכחתי לדעת שכל מה שהגדרתי בתור הידע שלי על אלוהים היה מעוות; לא ידעתי כלום. צעקתי “מי שלא תהיה, מה שלא תהיה, בבקשה תעזור לי.” תוך כדי שכרעתי על ברכי. משחרר את כל מה שחשבתי שאני יודע. יום אחד קרה משהו. אלוהים לא לקח את הכאב, אבל יום אחד בכל פעם נתן לי את הכוח להישאר פיכח, גם כשחשבתי שאמות בלי הסם שלי. זה היה בהקשר של התוכנית של SA שאלוהים נתן לי – עושה את מה שהוצע כמיטב יכולתי – מפגשים, ספונסר, צעדים, שיחות טלפון, כנסים, שירות. נאלצתי למסור את כל התאווה ואת כל כולי לאלוהים. פחדתי ממה שמצפה לי, אבל יותר פחדתי להמשיך במחלה.

מנטלית, המחשבות המעורפלות שלי התחילו להתחלף בהנחיות של ספונסרים וחברים מחלימים מהתוכנית, משפטים מחלימים של התוכנית ואז הצעדים. צעדים נפלאים שלימדו אותי איך לחיות ולתקשר עם העולם. הם כעת המסגרת הנפשית שלי כיצד לחיות את חיי יום אחד בכל פעם. את המחשבות החדשות והבריאות הללו יש לתרגם מיד לפעולה – אני נרפא מהפעולה, לא על ידי חשיבה.

יישום מתמשך של הצעדים התחיל לרפא את הרגשות הפגועים שלי ואפשר לי להתחיל בתהליך הכואב אך ההכרחי של התבגרות. שזו כמובן עבודה שכרוכה בתהליך ממושך. אני אוהב את צעד עשר. “בכל פעם שאני מוטרד, כשמשהו לא בסדר איתי”. נעזר בצעד זה שוב ושוב, זהו כלי לצמיחה בלתי נגמרת. ואז ריפוי מנטלי, רגשי ורוחני מגיע דרך הצעד האחד-עשר – “יותר אלוהים, פחות אני”. בצעד השנים עשר, מסרתי בהדרגה את כל תחומי חיי לתוכנית הרוחנית הזו. אני הופך להיות פחות מרוכז בעצמי ומחפש דרכים להיות יעיל יותר בהעברת מתנת ההחלמה הנפלאה שניתנה לי.

מבחינה פיזית, הימנעות מהזנה של הכבישים העצביים וההורמונליים הובילה לשלב של גמילה – נדודי שינה, חרדה, גלי תשוקה, שינויים במצב הרוח, עצבנות וכו’. בהדרגה, אני מוצא ניצחון מתקדם על התשוקה ולא מאכיל את הכבישים המהירים האלה. הם נכנסו להפוגה והמחשבות/הרגשות שלי מנותבים לערוצים עצביים חדשים. אבל אני יודע שהם עדיין שם – אם אני לא מוותר על טריגר במהירות, ההפעלה הלא טבעית והכואבת של הנפש והגוף מתחילה להתרחש. הצורך שלי באלוהים מעולם לא היה גדול יותר, כי בלי אלוהים יום אחד אהיה חסר אונים ואחמוק אל החשיבה ההזויה והטירוף הישן שלי. למרבה המזל, אלוהים הוא נפלא לחלוטין ותמיד זמין.

התחושות הפיזיות האינטנסיביות של התאווה הוחלפו בזרימת חיים מספקת יותר ומזינה מתוך תודעת אלוהים עמוקה. אימצתי גם כמה התנהגויות בריאות בחיי במקום להשתמש ללא הרף – לטייל בטבע, לתת שירות בבית, לאשתי ולכלב, להאזין לרדיו, לדבר עם חברים בחברותא ומחוצה לה ועוד. כל ‘הדברים הנורמליים’ שהמחלה שלי מנעה ממני להתחבר אליהם.

הגדרת המפוכחות היפה של SA מכניסה את המיניות שלי להקשר בריא. זה מאפשר למיניות שלי להיות מתנה לאישה שאיתה אני חולק את חיי, יום אחד בכל פעם, עד שהמוות יפריד בינינו. זה שומר את זה כל כך פשוט, עבורי, לצד ניצחון מתקדם על התאווה. זה מה שתמיד רציתי ושאפתי אליו.

מעולם לא באמת רציתי את כל האוננות והדימויים האינסופיים, שימושים, תיעוב עצמי, התפוררות רוחנית וכו’, אבל בסופו של דבר זה היה איתי לנצח, עד שאלוהים נתן לי הזדמנות אחרונה דרך SA ולקחתי את ידו.