לאחרונה יצאתי עם בחור במשך שלושה חודשים. החודש הראשון היה מעולה, אבל בחודש השני הרגשתי שהוא מתחיל להתרחק רגשית, ובחודש השלישי כבר נפרדנו.
מוקדם יותר בחודש השלישי, פתחתי איתו את הנושא ואמרתי שהרגשתי בשבועות האחרונים שחל שינוי בתקשורת בינינו. הוא חשב על זה ופתאום הוא הבין למה הוא התרחק. דיברנו על זה והבנו שזה עניין שאף אחד מאיתנו לא יכול להתגבר עליו: כדי להמשיך בקשר, אחד מאיתנו צריך להקריב את עצמו למען השני. זה לא הרגיש נכון, והגענו למבוי סתום.
כך בשיחה אחת, שוב הפכתי באופן בלתי צפוי ממישהי בזוגיות לרווקה.
לקראת סוף אותה שיחה, שאלתי אותו אם הוא יהיה מוכן לעשות איתי ניתוח בדיעבד של הקשר. בשלב מוקדם יותר של הזוגיות שלנו ציינתי בפניו שזה משהו שאני עושה במקרה שהקשר לא מצליח, ועכשיו הוא ביקש ממני לספר לו עוד על הניתוח בדיעבד. אחרי שהסברתי לו, הוא הסכים וכך קבענו להיפגש בפעם האחרונה.
יומיים לפני הפגישה, שלחתי לו מכתב בו שיתפתי את כל הדברים שלמדתי על עצמי במהלך הזוגיות, את כל מה שאני מעריכה בו, את המשוב שלי לגביו (תמיד תבקשו רשות לתת משוב), ולבסוף איחלתי לו טוב מכל הלב. יום למחרת, הוא גם שלח לי מכתב כזה ואפילו הוסיף את הרגעים המיוחדים שהיו לנו יחד.
כשנפגשנו, דיברנו בכנות על מה שכתבנו וגם על מה שלא כתבנו. יכולנו להתנצל ולסלוח אחד לשנייה על הדברים שעשינו שאולי פגעו אחד בשנייה. היה ברור שעדיין יש לנו רגשות זה אל זו, אבל גם ידענו שההחלטה הזו היא לטובה. כל אחד מאיתנו רצה דברים שונים, וזה בסדר גמור. מה שהוא מחפש נמצא שם בחוץ, וגם מה שאני מחפשת.
הסברתי לו גם למה אחרי הפגישה הזאת אני צריכה לחסום אותו ולמחוק את השיחות שלנו. יש לי מזל כזה עם אקסים. לפעמים שנים מהפרידה, הם פתאום מתקשרים או שולחים לי הודעה ואומרים שהם מתגעגעים אליי. אם ביום מן הימים אלוהים ירצה להעניק לי בעל, אני לא רוצה שהוא יחשוב למה האקסים שלי רוצים (או בכלל יכולים) ליצור קשר עם סקסוהוליסטית כמוני.
הסברתי לו שכשאני חוסמת אותו, זה לא אומר שאני שונאת אותו, וזה גם לא צו הרחקה. אם היינו מתראים יום אחד ברחוב, למה שלא נחייך או נאמר שלום? אבל אנחנו גם לא צריכים להיות קרובים או בחיים האישיים אחד של השנייה. לכל אחד מאיתנו יכול להיות המרחב להתכונן בצורה יפה לפרק הבא שמחכה לנו.
תכננתי להיפגש עם חברה לארוחת ערב מוקדמת, מה שלמזלי סיים את השיחה, כי שנינו ממש לא רצינו לסיים אותה. כמה דקות לפני שנפרדנו, מצאנו מקום שקט לשיר זה לזו ולומר שלום. אפילו צחקנו על זה שכדאי להמליץ על חווית פרידה כזאת לאנשים אחרים. אחרי שנפרדנו פנים אל פנים, חיכיתי כמה דקות כדי לומר לו להתראות בהודעה, ושנינו ידענו מה יבוא עכשיו.
זאת הייתה הפרידה הכי טובה ומיטיבה שהייתה לי עד כה, בנוסף לחוויות מספקות ומשמעותיות בשתי הפרידות האחרונות שלי, שגם בהן עשינו ניתוח בדיעבד של הקשר.
כשאני יוצאת לדייטים במפוכחות, למדתי לערוך שיחות משמעותיות על הצרכים האישיים של כל צד בקשר, ולכבד את הצרכים האלה מבלי לגרום לצד השני נזק מיותר.
למדתי שאם אני ממשיכה להתמקד בהחלמה שלי, אני לא צריכה לפחד שאין בחוץ אף אחד בשבילי- אני יכולה ללמוד לסמוך על האהבה, השפע, ההשגחה והתזמון המושלם של אלוהים. הוא תמיד הפגיש אותי עם בחור שיותר התאים לי מזה שהיה לפניו.
למדתי גם שאני יכולה לקבל משוב על המחשבות והתכניות שלי על דייטים במפוכחות- מהספונסרית, מחברות תכנית, מיועצי זוגיות, ממשפחה ומחברים, כך שאני לא חייבת להסתמך רק על החשיבה שלי.
בין אם אלוהים יחליט שאתחתן או לא, רק להיום זה מספיק שאני מלאת תקווה לעתיד טוב יותר, אומץ להשתנות ונכונות לעשות את הצעד הנכון הבא.
אן ר., קואלה לומפור, מלזיה
