טיולים כשלעצמם הם מתנה גדולה מאלוהים – יש למשל אנשים שלא יכולים לטייל בגלל בעיות גופניות או כספיות. טיולים יכולים להרחיב אופקים, לתת השראה, להכיר מקומות חדשים, אנשים חדשים וארצות חדשות. טיולים הם חלק מהחיים שלי, לא חשוב אם אני במנוחה או עובדת. אני כל כך אסירת תודה לאלוהים על המתנה הזאת. אז למה אני זקוקה למפוכחות בשביל לטייל?

קודם כל, מפוכחות מאפשרת לי להגיע למטרות ולפתור את המשימות שהצבתי לעצמי בתחילת כל טיול. זה לא משנה אם אני בחופשה או בנסיעה עסקית, טיולים הם חסרי משמעות בלי מפוכחות, וטיולים במחלה זה בזבוז זמן.

דבר שני, מפוכחות עוזרת לי ליהנות מהטיול בצורה מלאה. טבע, חיבור עם אלוהים, אחדות עם אנשים, חוויות חדשות – כל הדברים האלו הם תענוג בהחלמה.

דבר שלישי, סיבת הנסיעה לא חשובה. אם אני מפוכחת, אני יכולה לתת שירות בטיול, להיות בשירות של אלוהים- כמו לתמוך, לעזור לאחרים ולמלא לאנשים חולים כמוני את הלב עם האור של אלוהים. במציאות שמתי לב לכמה מכשולים פוטנציאליים כשאני מטיילת:

לפעמים אני חושבת שכשאני בטיול, במיוחד אם זה טיול שקשור למנוחה, מותר לי לדחות את כל המטלות שלי, כולל התכנית, ולחזור אליהם אחרי שנחתי כמו שצריך, העיקר לא לדאוג לשום דבר. עם זאת, זו דרך בטוחה לשימוש, אז אני צריכה לתרגל היטב את צעדים 9 עד 12 כשאני בחופשה.

לפעמים אני כל כך מוצפת ברגשות חיוביים שנראה לי שאין צורך לעבוד את הצעדים. גם זה שקר. אני אדם חולה, לכן אני יכולה לאבד איזון רגשי ולהרגיש שהתרסקתי גם אם קודם הייתי במצב רוח טוב. אני אדם שמתעייף מהר משמחה קבועה, מחיוביות ומרגשות מציפים, אז אני זקוקה לאלוהים שיחזיר אותי לאיזון רגשי. אני ממש צריכה את צעד 11 ואת ההתחדשות היומית.

שינוי מהתזונה הקבועה שלי הוא טריגר עבורי. אני תמיד אוכלת בבית כי אני צריכה לבשל לעצמי, בגלל בעיות שיש לי בבטן. כשאני אוכלת בחוץ אני שוכחת את הצרכים שלי ומתחילה לאכול מזון מהיר ומזון מוכן מראש שזמין בחנויות, מזון מטוגן ומלא במלח ושמן. אני מתחילה לאכול מתוק בלי הגבלה, דבר שאסור לי. כתוצאה מכך אני מרגישה רע, מתחילה לכעוס, כמהה לתאווה, כועסת, עצבנית ומרגישה לא נוח. זה מצב מסוכן בשבילי. לכן כשאני בטיול אני צריכה להקשיב לגוף שלי בכל רגע ולדאוג מראש למזון ולמקומות בהם אוכל.

טריגר נוסף עבורי הוא לשמוע בכל מקום מוסיקת פופ שאני לא שומעת בבית, כי מוסיקה כזאת היא רעילה עבורי. בעבר התביישתי והרגשתי לא נוח במצבים כאלו. היום אני מחייכת ומבקשת לכבות את המוסיקה. אם מסיבה כלשהי אני לא יכולה להימנע ממוסיקה רעילה, אני מתפללת ותוך כדי התפילה אני מביטה בסיטואציה מנקודת המבט של אלוהים, ופשוט מסתכלת מבחוץ על מה שמתרחש. “אלי, עזור לי להתייחס לכל המוסיקה הזאת ולאנשים שמקשיבים לה בסובלנות וחמלה”. הפסקתי לראות טלוויזיה לפני 10 שנים, כי הרוב המוחלט של המידע שראיתי שם היה רעיל עבורי.

לפעמים אני מוקפת באנשים רעילים מאוד שמשתמשים בשפה פוגענית, מתנהגים בתוקפנות וכו’. אני צריכה להתפלל בשבילם ובשבילי כדי לא להגיב לתוקפנות שלהם וכדי לא להפוך למקור שליליות, ובנוסף להימנע מנזק שאני יכולה לגרום לאנשים האלה. במצבים מורכבים אני כותבת לספונסרית שלי או לשותפה שלי להתחדשות היומית. לפעמים אני מבקשת ברכה מהאחיות שלי בקבוצת הנשים. אלה דברים שאני עושה גם אם אני רק נוסעת ברחבי עיר המגורים שלי.

עוד דבר חשוב הוא שכשאני מטיילת, סדר היום שלי משתנה. אני לא יכולה להרשות לעצמי לא לישון מספיק, לאבד תחושת זמן או לא לשים לב למצב עכב”ר. אלה רגעים שאני זקוקה לתכנית. אני צריכה לעצור את כל עומס המשימות, להאט ולשאול את אלוהים מה הצעד הבא שעליי לעשות כדי לחיות את היום הזה איתו.

כשיצאתי לחופשת ראש השנה לא שמתי לב שהפרתי את הכללים שלי יום אחרי יום: התכתבתי הרבה בטלפון, הלכתי לישון מאוחר, אכלתי יותר מדי מתוק, שתיתי קצת אלכוהול כדי לא להעליב אחרים וכדי לרַצות את עצמי. הרגשתי רחמים עצמיים, פלירטטתי קצת, לא תרגלתי צעד 10, לא התקשרתי לשותפה שלי להתחדשות היומית. כשהטיול נגמר חזרתי הביתה ומיהרתי לחזור למפוכחות ולדרך החיים הרגילה שלי כמה שיותר מהר, אבל אני חייבת לחיות עם התכנית ולא לנעול אותה בדירה שלי.

בנוסף, אני יכולה לקחת את 12 הצעדים איתי! גם הגישה שלי חשובה. במשך 10 שנים הייתי נוסעת לאבא שלי שגר באזור אחר עם אותה הגישה: שאני עכשיו הולכת להקשיב להטפות המוסר וההאשמות שלו. הכול היה צפוי במפגשים האלה. אבל לאחרונה החלטתי שהנסיעה הבאה שלי תהיה מלאה בשמחה, אהבה, קבלה ומחילה, לא משנה מה יהיה. וזה באמת מה שקרה! אלוהים היה שם איתי, לא השארתי אותו בדירה הקטנה שלי.

חיוני עבורי לקחת את ארגז הכלים הרוחני שלי כשאני מטיילת. בטיול האחרון שלי, הספונסרית שלי הזכירה לי להיות אסירת תודה לעצמי, לאלוהים ולאנשים אחרים. אני תמיד שוכחת את זה, לכן אני יכולה למצוא את עצמי סובלת כי חסר לחם או מתלוננת שהשמש לא זורחת חזק מספיק. אבל כשאני כותבת רשימה של אסירויות תודה, אני מרגישה שהחיים נצבעים בגוונים חדשים והלב שלי מתמלא אור ואהבה. הכוח העליון שלי והתקווה שלי יכולים לעשות פלאים. לא משנה איפה אני נמצאת, אם אלוהים נמצא בתוכי ואני מיישמת את העקרונות הרוחניים בכל תחומי חיי, אז לא רק שאהיה מאושרת, אהיה גם מוכנה לשרת את אלוהים ולהיות לעזר לאנשים אחרים שבאמת צריכים את זה.