אהבתו של אלוהים ורצונו בחייה הם כל מה שהיא צריכה, וכל דבר נוסף הוא בונוס. גדלתי עם הדחף להיות סבתא; אהבתי את הרעיון שיהיה לי משפחה וילדים. אקרה שם לבת שלי כמו של הילדה שיושבת בספסל האחרון בכיתה. הייתי בכיתה א' הסתכלתי על מה שהייתי דלוקה עליו וחשבתי: "אם תהיה לנו בת, אני אקרא לה כמו שותפתי ללימודים שהיא מקום ראשון בכיתתנו." חמוד, נכון? אני מגחכת כי הייתי רק בת חמש בעת ההיא
הוא גילה שעצם היותו רווק אפשר לו להקדיש את כל חייו לאלוקים. לא נשלחתי לתכנית על ידי בת זוג. הכנסתי את עצמי לכאן מרצוני. אני לא צריך שמישהו יגלה או יחשוף אותי כי יש לי את ההזדמנות לגלות את עצמי ולהיחשף כאן בבטחה וחיבור לאחרים, מאוחד בחברותא בכל העולם. יכול להיות שלעולם לא אתחתן. אולי יקרה שאחיה חיי נזירות בתרגול רוחני וחיבור עם אחרים תחת חסותו של אלוקים בכל מקום בעולם, ואני בסדר גמור עם זה. עדיין הרבה כאב, אבל כאב שְעוּבָּד במלואו הופך לחֹכמה
פרק זמן ללא בן זוג ובפיכחון אפשר לה לשמוע את רצון הכוח העליון שלה. אני פיכחת כבר כמה שנים, ועשיתי כבר את הצעדים הראשונים שלי לקראת החלמה. כשאני אומרת "החלמה", אני לא מתכוונת רק לעבודה על השלבים, אלא שאני ממש "מחלימה". אני מדברת על ריפוי והחזרה למצב טוב
נפרדתי מהחברה האחרונה שלי כשהגעתי לתכנית, אחרי מערכת יחסים של שנתיים. הסיבה הייתה ההכרה המזעזעת באמת על עצמי – שהשתמשתי בה, מנסה למצוא תחושת ערך עצמי על חשבונה, לספק את התאווה, ולא להרגיש בודד. הכרה זו הייתה כואבת, אבל כנה, ולכן מרפאת
כשהייתי ילדה קטנה, בערך בגיל חמש, אני זוכרת שישבתי על הברכיים של סבי וסירקתי את שערו. זה נתן לי כאלה רגשות שמחים, טובים. סבא שלי נפטר כשהייתי בת שבע. מאותו הזמן ואילך, היו לי בעיות בבית הספר. לא יכולתי להתרכז, הייתי חולמת בהקיץ והיו לי כאבי ראש. נהפכתי לילדה בודדה מאז שאיבדתי את אותם יחסים מיוחדים. לא ידעתי איך לקבל אהבה כמו שקיבלתי מסבי מאף אחד אחר, ולכן ניחמתי את עצמי בפנטזיות שלי, שבהן הייתי נסיכת פיות. הנסיך המקסים שלי היה מגיע ונושא אותי. היינו גרים בארץ של אושר נצחי, עושים מעשים נפלאים ומגלים אהבה זה כלפי זה
אני בר מזל שיש לי מטפל מנוסה שהוא בגילי ובנוסף לכך עבד את 12 הצעדים באופן אישי על מנת להתמודד עם בעיות ההתמכרות שלו. הוא תומך באופן עמוק בתוכניות 12 צעדים. גיליתי שסוג זה של עזרה חיצונית מקצועית מהווה השלמה חיובית להחלמה שלי ב-SA.
מורשת ההחלמה דרך עיני חברים שהיא עזרה להם
התחלתי את תכנית 12 הצעדים הזאת מהתחתית אחרי שנאפתי. מה שנותר ממני אמר: "אני יודע שיש פתרון. אני הולך להתאבד ולהאשים את כולם. זאת אשמתם".
הביטוי 'שכה יהיה לי טוב (צער)' זכור לי כקללה שכיחה אצל הדמויות בקומיקס פינאטס (Peanuts). במשך רוב חיי השתמשתי בביטוי זה כדי לבטא תדהמה, ייאוש ותסכול, אף פעם לא חשבתי על האמת העמוקה שחבויה בצחות הלשון הזו. לפני שהגעתי לתכנית SA ב 21/10/1998, חייתי עם מצבור של צער קפוא. רק אחרי שעברתי מספר מסעות בדרך הצעדים, או אז התחלתי להבין ולאמץ את היתרונות שבצער. הבנתי שהמסע שעברתי בתוך הצער היה מְרפא וטוב עבורי.
סילביה הייתה שותפה בשנותיה הראשונות של חברותת סקסוהוליסטים אנונימיים (SA) והייתה דמות מרכזית בפיתוח המבנה השירותי הקיים כיום של החברותא.
