העיסוק המקצועי שלי לא קשור לעיצוב גרפי, פרסום, איור של מגזינים או משהו בסגנון... לפני שנים, בראשית דרכי בחברותא שילבתי את עיצוב העלון של הקהילה שלי עם פעולה על התאווה בצריכת צ'טים ופורנוגרפיה... רק בנס של הכוח העליון שלי מעולם לא הצבתי בטעות תמונת תאווה באחד מהעלונים האלה... ובאופן שמתקבל על הדעת, איכות העבודה שלי לא הייתה עקבית, השקעת זמן פי שניים ממה שנחשב נורמלי, נשארתי ער עד מאוחר והייתה לי נטייה להתעצבן בקלות אם מישהו ביקר את עבודתי.
אני מייק ואני סקסהוליסט, מפוכח מיום 07.08.2005. אס איי נתנה לי הזדמנות שניה שלי בחיים והייתה מרכזית בהחלמתי, ברם גם דברים אחרים עזרו
בהתמכרותי הפעילה הסיסמא שלי הייתה - "להיות לבד בגן עדן זה קשה יותר מלהיות עם בחורה בגיהנום". בילדותי המוקדמת לא יכולתי לדמיין עולם ללא בנות. לעגו לי על כך ששיחקתי עם בנות ולא עם בנים. למי היה אכפת, מבחינתי, נהניתי בתמימותי לשחק עם בנות.
בימי הראשונים ב-אס.איי הייתי רווק, מובטל, ללא רכב, תפרן ועם המון זמן פנוי. זה היה בשנת 2009, ובגלל המשבר הכלכלי הייתי מובטל. השתתפתי בשלוש עד ארבע פגישות בשבוע, התקשרתי לספונסר שלי מדי יום, כתבתי צעדים מדי יום ותרגמתי את כל הספר הלבן, הספר הגדול וההחלמה בשפת האם שלי התקדמה במהלך השנה. ובכל זאת, עמד לרשותי זמן רב מכיוון שחדלתי לבזבז כל דקה פנויה על תאווה. לקחתי על עצמי תפקידי שירות רבים כמו קניין, לנקות לאחר הפגישה, ספרן, יו"ר, גזבר ופותחן.
תשובה פשוטה לשאלה זו יכולה להיות ׳אני פה בגלל שאני חייב להיות פה׳ אבל זה לא מספר את הסיפור השלם. הכאב החוזר ונשנה של החבטה בתחתית היה מספיק בשביל להביא אותי לדלת, אבל אף פעם לא מספיק בשביל להשאיר אותי בפנים
אם עלי לבחור מילה אחת על מנת לתאר איך הרגשתי ברב ימי חיי, הייתי בוחרת ב''מנותקת''. היה לי קושי למצוא חברים גם בגן ילדים וגם בבית ספר. היו לי דרכים רבות כדי לברוח ממציאות – ליצור סיפורים בראשי, ספרי ארפטקאות .ומשחקי וידאו
