התמודדות עם הכאב שלי
לפני שהצטרפתי ל-SA ניסיתי כל כך הרבה פעמים להפסיק להשתמש אבל שום דבר לא עזר לי, אז נהגתי לומר לעצמי שאין החלמה כששמעתי סיפורים על אנשים שהיו בהחלמה. חשבתי על זה כעל כלום!
שינוי הכימיה של המוח שלי
הספר הלבן שלנו אומר, "ראינו שהבעיה שלנו היא משולשת: פיזית, רגשית ורוחנית. הריפוי היה צריך לבוא בשלושתם" (SA 204). מצאתי שזה מועיל לחשוב על ארבעה תחומים: פיזי, נפשי, רגשי ורוחני.
המחלה חייה בין אוזנינו
מאמר זה הוא על כיצד להימנע מנפילות, יש לי בתוך תוכי עדיין חוסר נוחות לכתוב על כך. אני מרגיש כי הימנעות מנפילות הוא נושא ששיך לאנשים מפוכחים. שכן זה בעצם עוסק בכיצד למנוע מאנשים מליפול לאחר שהם עלו על דרך והם מפוכחים. אני מאמין שאנשים רבים אינם נעשים מפוכחים למרות שהם חושבים שהם מפוכחים.
עבודה יומיומית של התכנית משאירה אותי מפוקחת
קבוצת הבית שלי היא בסנט פיטרסברג, רוסיה, אך לפני שנה עברתי להאנוי, ויאטנם שם יש מעט סקסוהוליסטים מחלימים אחרים. ההחלמה שלי החלה ביום שהגעתי למפגש SA. מאז אותו יום החיים שלי השתנו רבות ועדיין משתנים. אני אסירת תודה על הכל, עבר, הווה, עתיד. החיים שלי קורים בדיוק כפי שאלוהים כפי שאני מבינה אותו רוצה אז אני מקבלת כל דבר שהחיים מביאים לי. אני רוצה לחיות את החיים האלה.
זה אלוהים ואני לשארית חיי
הייתי סקסוהוליסטית במשך כל חיי, וזו העובדה החשובה ביותר בחיי. אמנם יש לי התמכרויות אחרות ואני נמצאת בחברותות אחרות. סקסוהוליזם אינה ההתמכרות שתהרוג אותי הכי מהר, כמו שאומרים, אבל בה אני מתמקדת בחיי ההחלמה שלי, בהיותה המקיפה והחודרת ביותר בכל תחומי החיים.
שמחת החיים להיום
אני מפוכחת לפי הגדרת המפוכחות של SA שמונה שנים עכשיו, בחסד כוח עליון. אני אוהבת את המספר שמונה משום שהוא מזכיר לי את הסמל של אינסוף. ואף שאני עדיין לומדת לחיות בתוך היום, התכנית מציעה לי תקווה אינסופית, יום ביומו.
בהונגריה SA צמיחתה של
SA הגיעה להונגריה והתבססה בה בספטמבר של שנת 2019, כיום יש לנו שלוש פגישות שבועיות, שתיים אונליין ואחת משולבת בין משתתפים חיים לכאלה שדרך המחשב, ישנו דבר מעניין בקבוצות המשולבות המתקיימות בימי שני בבודפשט, ההשתתפות הפעילה משתנה תמיד, חברים באים והולכים, אבל יש לנו בין 6 ל8 חברים בדר''כ. סגנון הפגישות משתנה וכולל בין היתר שיתוף חופשי, קריאה בספר הלבן של SA, קריאה בספר הגדול של AA ודובר למסר.
אי הזנת הרעב לא הרגה אותי
הספונסר שלי היה אומר לי, "למה להאכיל את הזאב? תן לו לרעוב", בהתייחסו לתאווה השוכנת במוחי. בהתחלה הסכמתי איתו חלקית. אבל עמוק בתוכי האמנתי שהתאווה הזו היא חלק בלתי נפרד מקיומי, למי שאני, למרות שידעתי שהיא הורגת אותי, הורגת את נשמתי. אני נאבק ברעיון לתת לו לרעוב. קישרתי רעב לאוכל והאמנתי שאם אהיה רעב, הפתרון היחיד הוא לאכול, להתקשר לחבר תוכנית, להשתתף בפגישה או להתפלל למען הקלה שתחושת הרעב לא תכניס לי אוכל לבטן. כמו כן, שיקפתי לעצמי שרק שימוש יוכל להזין את הרעב שלי לתאווה. בסופו של דבר הבנתי שנקודת המבט הזו היא שקרית, אבל זה לקח לי כמה שנים כדי להבין את זה באמת.
מוזיקה כחוויה רוחנית
חיבור לכוח עליון שניים מהכלים הטובים ביותר שיש לי ב'ארגז הכלים הרוחני'' שלי בשביל להתחבר עם 'אינטואיציה אלוהית' ( מלבד עבודת הצעדים, השתתפות בפגישות, שיחות עם הספונסר ושירות בחברותא של (SA זה לשיר ולנגן (או להאזין) למוזיקה. מוזיקה לאורך כל חיי היא תשוקה ומרכיב מרכזי עבורי בהחלמה.
הסיפורים שלנו לא ייחודיים כל כך אחרי הכל
בשנת 2003, בקבוצת הבית הישנה שלי בפילדלפיה, פיתחנו 'פגישת הכוונה' לחברים החדשים. כתבנו למספר אינטרגרופים ברחבי העולם, ושאלנו אותם אם הם עושים פגישת הכוונה לחברים החדשים. הרבה כתבו לנו בחזרה, סיפרו לנו על פגישות ההכוונה שלהם, ושילבנו רעיונות שקיבלנו על מנת ליצור את מה שהרגשנו שעובד הכי טוב בשבילנו. המטרה שלנו הייתה לעזור לחבר החדש להרגיש בבית ככל האפשר, ולהנמיך את הדאגות שיש לו/ה. אחרי הכל, כפי שהיינו אומרים לחברים החדשים, אנחנו מודעים לכך שהדבר הכי קשה שאולי עשית היה לצאת מהרכב, לחצות את החניון, להיכנס לחדר ולבקש עזרה.
