I came to SA in 2008. Up until that point, my life had been a succession of compulsive masturbation, pornography, voyeurism, exhibitionism, and countless stealthy contacts or one-night-stands with other men. The only experience of connection was a 20+ year abusive relationship with an alcoholic man.

Hi everyone, my name is Pat and I am a sexaholic. I am very grateful today for my ongoing recovery from lust. It’s been a long haul. I came into the program in a town in the mid-north island of New Zealand in November of 2016 after becoming increasingly aware that I was losing control and lust was taking over my life. During an all-night binge on a Saturday with alcohol fuelling my lust, I got online and was chatting to women. I wanted to act out so badly but was so drunk I couldn’t figure out how to get to meet someone. A blessing in disguise.

On March 21, 2011, just 48 hours before I came into this fellowship, I was sober two weeks. On that particular day I was feeling supremely confident that I would never give in to my addiction again. Only problem was, I had had that supreme confidence a thousand times before over almost half a century.

At first I thought that the term, “sobriety,” didn’t fit with what I thought a sexaholic was because I had no experience with alcoholism. But when I came into these rooms eight years ago I learned that sobriety was difficult to obtain because it was about my state of mind and what I might do with it if I didn’t get spiritually fit.

I did not quit, I surrendered. I began my journey in this program when a friend from Al-Anon told me I was a sexaholic. To prove her wrong, I agreed to go to six SA meetings. During those six meetings I slowly came to admit that I was a sexaholic. At the beginning I made no eye contact with other members and I did not share. There were six other SA women at my first home group meeting. We went to two meetings a week as a group, which helped me to connect with the program and then I started to share.

My life in recovery is full of miracles today—the biggest of them is that I am recovering from this disease, this enslavement to lust, for which there is no cure. And another huge miracle is that I am grateful today; I used to be never grateful.

Na początku w SA byłem sam, nie miałem pracy, samochodu, pieniędzy – miałem dużo czasu. Był rok 2009, a z powodu kryzysu gospodarczego byłem bezrobotny. Uczestniczyłem w trzech-czterech mitingach tygodniowo, codziennie dzwoniłem do sponsora, codziennie pisałem prace na programie i w ciągu roku przetłumaczyłem całą Białą Księgę, Wielką Księgę i Zdrowienie Postępuje na mój język ojczysty.

Moja praca nie ma nic wspólnego z projektowaniem graficznym, reklamą, czy ilustrowaniem czasopism. Lata temu w moich początkach SA połączyłem projektowanie biuletynu mojej parafii z sesjami czatu i porno.

W czynnym uzależnieniu moim hasłem było „Bycie samemu w niebie jest trudniejsze niż bycie z dziewczyną w piekle”. We wczesnym dzieciństwie nie wyobrażałem sobie świata bez dziewczyn.

Mam na imię Mike i jestem seksoholikiem. Moja data trzeźwości to 7 sierpnia 2005 rok. Wspólnota SA dała mi drugą szansę życia i była kluczowa dla zdrowienia, ale inne rzeczy też mi pomogły.

Gdybym miała wybrać jedno słowo, aby opisać, jak czułam się przez większość życia, wybrałabym „odłączona”. Zarówno w przedszkolu, jak i w szkole trudno było mi się zaprzyjaźnić. Miałam wiele wciągających sposobów na ucieczkę od rzeczywistości – tworzenie historii w mojej głowie, książki przygodowe, gry wideo.

Prosta odpowiedź na to pytanie mogłaby brzmieć: „Jestem tu, bo muszę być”, ale to nie mówi wszystkiego. Ból związany z wielokrotnym uderzaniem o dno wystarczył, żeby wprowadzić mnie przez drzwi, ale nigdy nie wystarczał, żeby zatrzymać mnie w środku.

אני מייק ואני סקסהוליסט, מפוכח מיום 07.08.2005. אס איי נתנה לי הזדמנות שניה שלי בחיים והייתה מרכזית בהחלמתי, ברם גם דברים אחרים עזרו

בהתמכרותי הפעילה הסיסמא שלי הייתה – “להיות לבד בגן עדן זה קשה יותר מלהיות עם בחורה בגיהנום”. בילדותי המוקדמת לא יכולתי לדמיין עולם ללא בנות. לעגו לי על כך ששיחקתי עם בנות ולא עם בנים. למי היה אכפת, מבחינתי, נהניתי בתמימותי לשחק עם בנות.

העיסוק המקצועי שלי לא קשור
לעיצוב גרפי, פרסום, איור של מגזינים או משהו בסגנון… לפני שנים, בראשית דרכי בחברותא שילבתי את עיצוב העלון של הקהילה שלי עם פעולה על התאווה בצריכת צ’טים ופורנוגרפיה… רק בנס של הכוח העליון שלי מעולם לא הצבתי בטעות תמונת תאווה באחד מהעלונים האלה… ובאופן שמתקבל על הדעת, איכות העבודה שלי לא הייתה עקבית, השקעת זמן פי שניים ממה שנחשב נורמלי, נשארתי ער עד מאוחר והייתה לי נטייה להתעצבן בקלות אם מישהו ביקר את עבודתי.

בימי הראשונים ב-אס.איי הייתי רווק, מובטל, ללא רכב, תפרן ועם המון זמן פנוי. זה היה בשנת 2009, ובגלל המשבר הכלכלי הייתי מובטל. השתתפתי בשלוש עד ארבע פגישות בשבוע, התקשרתי לספונסר שלי מדי יום, כתבתי צעדים מדי יום ותרגמתי את כל הספר הלבן, הספר הגדול וההחלמה בשפת האם שלי התקדמה במהלך השנה. ובכל זאת, עמד לרשותי זמן רב מכיוון שחדלתי לבזבז כל דקה פנויה על תאווה. לקחתי על עצמי תפקידי שירות רבים כמו קניין, לנקות לאחר הפגישה, ספרן, יו”ר, גזבר ופותחן.

תשובה פשוטה לשאלה זו יכולה להיות ׳אני פה בגלל שאני חייב להיות פה׳ אבל זה לא מספר את הסיפור השלם.
הכאב החוזר ונשנה של החבטה בתחתית היה מספיק בשביל להביא אותי לדלת, אבל אף פעם לא מספיק בשביל להשאיר אותי בפנים

אם עלי לבחור מילה אחת על מנת לתאר איך הרגשתי ברב ימי חיי, הייתי בוחרת ב”מנותקת”. היה לי קושי למצוא חברים גם בגן ילדים וגם בבית ספר. היו לי דרכים רבות כדי לברוח ממציאות – ליצור סיפורים בראשי, ספרי ארפטקאות .ומשחקי וידאו

إذا كان على أن أختار كلمة واحدة لوصف ما شعرت به لمعظم حياتي، فسأختار”منقطع”. لقد واجهت صعوبة في تكوين صداقات في كل من رياض الأطفال والمدرسة. كان هناك العديد من الطرق الجذابة للهروب من الواقع – إنشاء قصص في رأسي، وكتب مغامرات، وألعاب فيديو.

أنا مايك وأنا سكير جنس، تاريخ الرصانة 7 أغسطس2005. لقد منحتني الــ س.ج.م فرصتي الثانية في الحياة وكانت أمرا محوريا في شفائي، وأشياء أخرى ساعدتني أيضا